בדף היומי, מסכת שבועות דף מ"ח, שנינו: "ואלו נשבעין שלא כטענה – השותפין, האריסין וכו’". ותמהים בגמרא: "אטו בשופטני עסקינן?" – וכי עוסקים אנו בשוטים, שיבואו לישבע גם כשאין טוענים כנגדם דבר ברור?
ומשיבים: הכי קאמר – כך יש להבין את לשון המשנה: אלו נשבעין אף שלא בטענת ברי, אלא אפילו כשטוענים כלפיהם טענת שמא, כגון שאומרים להם: אנו חושדים שמא לקחתם דבר שלא כדין – אף אז חייבים הם שבועה. והם: השותפין, האריסין, בן הבית, האפוטרופוס ושאר המנויים במשנה – שחזקה בידם שהם נושאים ונותנים בנכסי אחרים, ולכן נדרשת שבועה גם בספק.
ובאה הברייתא ומבארת: תנא: בן בית שאמרו שצריך להישבע – אין הכוונה לאדם שנכנס ויוצא ברגליו באותו בית כידיד או קרוב משפחה, שוודאי אין משביעין אותו, אלא מדובר בבן בית שמנהל בפועל חלק מענייני הבית: מכניס פועלים, מוציא פועלים, מכניס פירות, מוציא פירות – ונושא ונותן בשל בעל הבית.
ומבואר בגמרא: בן בית שכזה – שעסוק בממון חברו – חייב להישבע אפילו כשבעל הבית טוען כנגדו טענת ספק, שמא גזל או שמא שגה בחשבון. וטעם הדבר: כיון שהוא עוסק ברכושו של חברו מתוך סמכות חלקית ויד חופשית, חזקה עליו שהוא מורה היתר לעצמו ליטול מעט כפיצוי על טרחתו – ולפיכך, אם מתעורר חשש, יכול בעל הבית להשביעו.
וכן מצאנו ביעקב אבינו, כדברי רש"י (בראשית ל"א, ל"ז) "מה מצאת מכל כלי ביתך – אפילו סכין, אפילו מנק, אפילו מחט. והחתן הדר בבית חמיו עשרים שנה, כשיוצא – אינו נוטל עמו אפילו כלי קטן. ובני נח נצטוו על הגזל, ויעקב קיים."
וביאר בעל "באר מים חיים" (פרשת ויצא), שזוהי הייתה טענתו של יעקב כלפי לבן, כשאמר לו (שם, ל"א ל"ח): "זה עשרים שנה אנוכי עמך – רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי". כוונתו: הייתי בביתך כבן בית, ובדרך כלל בן בית מורה היתר לעצמו ליטול מעט מרכוש בעל הבית, ובפרט אני – שרחליך ועזיך נתברכו בזכותי, כדבריך: "ניחשתי ויברכני ה' בגללך".
ומה גם, ששמרתים יום ולילה בקיץ ובחורף, מתוך מסירות – ובכל זאת, לא רק שלא לקחתי מהם לביתי, אלא אפילו לטעום – לא אכלתי מהם. מה שעושים רועים רבים, ואפילו הכשרים שבהם – אני נמנעתי. ואף כאשר נטרפה חיה מן הצאן, שפטור אני על כך מן הדין – החמרתי על עצמי, ו"אנוכי אחטנה", השלמתי משלי – כי דנתי את עצמי שמא לא השתדלתי להצילם בכל דרך.
ומכאן, שמידת ההקפדה של יעקב ברכוש לבן – היא מופת למי שמנהל ממון של אחרים ונדרש לנקיות הדעת, ואף לשבועה – גם כשאין טענות ברורות נגדו.
0 תגובות