בדף היומי – עבודה זרה דף ו', הגמרא דנה: האם בהמה שהיא טריפה – כלומר, שיש בה מום או פגם גופני שלא תוכל להאריך ימים – האם היא מותרת באכילה לבן נח.
אודותיו נאמר "תמים היה בדורותיו" (בראשית ו', ט') – משמע שהיה שלם בגופו, ללא פגם. אך שואלת הגמרא: ודלמא [שמא] "תמים" בדרכיו, במידותיו ובאופן התנהגותו, ו"צדיק" במעשיו הטובים הוה [היה].
רש"י שם מפרש ש"תמים בדרכיו" הכוונה: עניו ושפל רוח. והקשה על כך בספר ודרשת וחקרת (פרשת שופטים תשנ"ז, אות ד'): מה הקשר בין ענווה לבין תמימות?
ומבאר שם על פי דברי רש"י בפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך": התהלך עמו בתמימות, ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו וחלקו.
מכאן נבין: אדם תמים באמת – הוא כזה שאינו סומך על שכלו בלבד, אלא דבוק בה' מתוך ענווה גמורה. וכך כתב הזוהר (אחרי מות, דף ע"ג): הדבקות בתורה היא הדבקות בהקב"ה – "הוא ואורייתא חד". ומי שבטל באמת כלפי ה', יודע שאין לו כלום מעצמו, ורק כך נעשה תמים. מכאן עומק דברי רש"י – שרק עניו ושפל רוח יכול להיקרא תמים בדרכיו. וזהו יסוד בעבודת ה'.
0 תגובות