בדף-היומי במסכת עבודה זרה, בדף ל"ד א', שנינו:
אלו דברים של גויים שאסורים בהנאה, ומהם שאסורים רק באכילה. בין אלו שאיסורם רק באכילה מוזכרים חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, וכן פת ושמן שלהם.
על עניין החלב, שואלת הגמרא: חלב למאי ניחוש ליה?. כלומר, מדוע שנחשוש לחלב שחלבו גוי? אם החשש הוא משום איחלופי, שמא יחליפו חלב טהור בחלב של בהמה טמאה, הרי חלב טהור הוא חיור (לבן), ואילו חלב בהמה טמאה יש לו צבע ירוק. וכיון שיש היכר ברור, אין לחשוש להחלפה זו.
ואם החשש הוא משום איערובי, כלומר שמא עירבו בחלב הטהור חלב טמא, הרי ניתן לעמוד עליו כפי שעושים גבינה. וזאת משום שאמר מר: חלב טהור עומד (נעשה גבינה), ואילו חלב טמא אינו עומד ואינו נעשה גבינה. ובכך לימדונו חכמים שיש דרך לברר את טיב החלב.
להלכה האם מותר לאכול "גבינת עכו"ם"?. טעמם של חז"ל לאסור גבינת עכו"ם באכילה התבסס על החשש משירבוב חומרים של טריפות ונבילות לתוך הגבינה. אולם, הדעות חלוקות בנוגע ליישום איסור זה כיום.
בעל ה"חכמת אדם" ובעל ה"ערוך השלחן" פסקו שאין לחלק בין הגבינות, ואף "גבינה פשוטה שלנו שאין בה העמדה כלל, מכל מקום האיסור במקומו עומד".
לעומת זאת, הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו "אגרות משה" (וכן משמע ב"זבחי צדק") כתב כי אין למחות באלו שאוכלים "גבינה בשם קאצעז טשיז" (קוטג') של נכרים, אף שאין ישראל נוכח בתהליך הגיבון. לדעתו, יש לחלק בין הגבינות הקשות שנאסרו על ידי חז"ל, לבין הגבינות הרכות אשר מיוצרות בתהליך שונה וכלל אינן דומות לגבינות הקשות. עם זאת, הוסיף כי "לפרסם שיש מקום להתיר, ודאי אינו מן הראוי". בכל מקרה, יש צורך בתעודת כשרות לכל מוצר, אף לאותם המקילים, כדי לוודא שבתהליך הייצור לא נוספו לגבינה כל חומרים האסורים באכילה ליהודים.
הבדיקות המדעיות המודרניות מחזקות את תוקף הטעמים ההלכתיים הללו. כך למשל, הוכח כי לא ניתן להכין גבינה מחלב גמלים בשיטה המסורתית, אלא רק עם תוספים או תערובת מחלב טהור, דבר שכאמור הוזכר במקורות הלכתיים. תוצאות מחקר זה חיזקו את תוקף מדד הגיבון להבחנה בין חלב טהור לטמא, והעניקו כלים לפסיקת הלכה בספקות.
בנוסף, בשנת 2003, צוות מחקר ערך ניתוחים בג'ירפות בספארי, בשיתוף עם רבנים, הוכח שבדיקת חלב הג'ירף הראתה כי הוא מתגבן, ובכך איששה את כשרותו על פי הסימן ההלכתי של גיבון החלב. אך כאמור לא אוכלים אותו כי אין עליו מסורת.
0 תגובות