בדף היומי במסכת עבודה זרה, דף ל"ה. המשנה מפרטת רשימת דברים השייכים לעכו"ם, אשר אסורים לשימוש אך מותרים בהנאה, וביניהם נמנה באופן מפורש גם השמן. קיים ויכוח לגבי מקור גזירת "שמן עכו"ם":
רב סבור כי גזירה זו היא גזירה קדומה, שנקבעה עוד בימיו של דניאל. שמואל, לעומתו, סובר כי הגזירה נובעת ממציאות מעשית: השמן קולט חומרים בלועים מתוך הכלים הטמאים שבהם שהה.
אף על פי שבתחילה גזרו חכמינו ז"ל שלא להשתמש בשמן של נכרים, וזאת בכדי למנוע קירוב דעת בין יהודים לנכרים, גם כאשר מדובר היה בשמן זית טהור, גזירה זו בוטלה בהמשך. הסיבה לביטול הייתה יישום העיקרון ההלכתי החשוב ש"אין גוזרים גזירה על הציבור אלא אם כן רוב הציבור יכול לעמוד בה".
וכך נפסק להלכה על ידי הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק י"ז הלכה כב) והשו"ע (יו"ד סימן קיד סעיף ז). משמעות הדבר היא ששמן זית טהור של נכרים, מבחינה עקרונית, אינו אסור מצד עצמו.
על בסיס ביטול הגזירה, שמן זית טהור ללא תוספות וללא חשש עורלה מותר בשימוש לכתחילה, גם אם הוא נכתש ונסחט בבית בד של ערבים. עם זאת, היתר זה תקף רק כאשר מדובר בשמן שידוע בוודאות שאין בו חשש איסור.
רבי יעקב חיים סופר זצ"ל, בספרו "כף החיים" (יו"ד סימן קיד ס"ק לג), כותב: "שמן ודבש של עכו"ם מותרים.... והיינו דווקא שהוא נקי, אבל ביש חשש איסור לא נכנס בזה דהכל לפי המקום והזמן".
כיום, המצב שונה. אם אדם קיבל בקבוק שמן זית מפועל ערבי ללא תוויות, או בכלל נתקל בשמן זית סתמי ללא תווית של גוף כשרות מוסמך, הוא אסור באכילה. הסיבה לכך היא שבעידן המודרני, בחלק מבתי הבד, מוסיפים לשמן גם שמנים וחומרים אחרים. חלק מחומרים אלו הם בעלי כשרות מסופקת, ואחרים אף אינם כשרים בעליל.
לפיכך, שמן זית כזה אינו מותר לשימוש למאכל, אך הוא מותר להדלקת נרות. חשוב לציין כי בשמן זית סתמי ללא תווית כשרות קיימות מספר שאלות הלכתיות מורכבות, כאשר את חלקן ניתן להתיר בדיעבד (לאחר מעשה) ואת חלקן אין להתיר אפילו בדיעבד.
0 תגובות