לומדי הדף היומי במסכת עבודה זרה דף ע' עסקו השבוע בדינו של רבי יצחק, שהמוצא כיס בשבת מוליכו פחות מארבע אמות. רש"י (ד"ה פחות) פירט שיעמוד לפוש באמצע ההליכה, כדי שלא תהיה עקירה מתחילת ארבע אמות עד סופן.
לעומת זאת, דעת רבינו ירוחם, היא שצריך לישב בכל פחות מארבע אמות, ואם לא כן אף על פי שעומד, הוא חייב, שכן ההליכה נחשבת כאחת, ואפילו בכרמלית יש מלקות מדרבנן. דעה זו מובאת במשנ"ב (סי' רסו ס"ק י"ח) בשם “יש מחמירין”.
במגן אברהם (סי' רסו ס"ק ט') תמה על דעת רבינו ירוחם, שהרי בתלמוד ערוך (שבת ה:) פטור העומד לפוש באמצע הליכה של ארבע אמות, וכך פסק גם רבינו ירוחם (ח"ה דף עג). המגן אברהם מסביר שבסוגייתנו, כיוון שהאדם עומד רק כדי שלא יבוא לידי איסור, דעת רבינו ירוחם היא שלא נחשב לעומד לפוש אלא אם כן יושב.
הגר"ש קלוגר בספרו שנות חיים (שו"ת, סי' קמג) כתב להוכיח מדברי המגן אברהם, כי דין זה נכון גם לשאר איסורי התורה שבהם יש איסור באכילה: אם שהה באמצע האכילה רק כדי שלא תצטרף לאיסור, הדבר אינו מועיל, רק אם שהה לפי תומו, כלומר שלא רצה לאכול הכל יחד אלא מעט-מעט, נחשב להפסק.
ומוסיף הגר"ש קלוגר, שלפי דעת רש"י, גם במקרה של הליכה פחות מארבע אמות די בעמידה לפוש, אך זה תלוי במחלוקת: דעת רש"י היא שגם שהייה כדי שלא יצטרף לאיסור נחשבת להפסק, ואילו דעת רבינו ירוחם סבורה שלא.
ובפתחי עולם ומטעמי השולחן (סי' תריב ס"ק ה') כתוב כי דין זה תקף גם לענין שיעור אכילה ביום הכיפורים: אם שהה מתחילת האכילה ועד סופה יותר מכדי אכילת פרס, אין האכילה מצטרפת , ברם רק במקרה שהפסיק סתם. אולם אם הפסיק רק כדי להפקיע איסור תורה, האכילה מצטרפת לאיסור.
| מקורות היכלי התורה
0 תגובות