בדף היומי מסכת עבודה-זרה דף ע"ד, המשנה עוסקת במספר דברים שהם "אסורים לעצמם ואוסרים אחרים אם נתערבו בכל שהוא", כלומר, הם אינם בטלים ברוב וכל כמות מהם אוסרת את כל התערובת. בין אלו מוזכרים יין נסך, עבודה זרה ועורות לבובין ועוד.
והנה הגמרא שואלת: מדוע לא נכלל ברשימה זו גם "חמץ בפסח"?
לכאורה, חמץ בפסח הוא איסור חמור לא פחות, ואף הוא אינו בטל בתערובת. ואכן, ההלכה קובעת כי "חמץ בפסח אפילו באלף לא בטיל", כלומר, חמץ אינו מתבטל אפילו אם התערב בשיעור קטן מאוד בתוך אלף חלקי היתר. ועיין מה שתירצה הגמרא שם.
תקנת חכמים זו עוררה שאלה הלכתית רחבה, כיצד זה מותר לנו לשתות בפסח מי מעיינות ומי בארות המצויים במקומות מיושבים?.
"החסידים ישלמו כל מחיר, בואו ננצל אותם" - וגם הסרטון שישנה לכם את החיים | צפו
הרגילות היא שבני אדם העוברים ליד מקורות מים אלו, משליכים שיירי מזון למים, וביניהם גם חמץ גמור. החמץ שוהה במים זמן רב, נכבש בהם ומתערב בהם, ולכאורה כל המים נאסרים לשתייה. המחשבה ההלכתית עשויה הייתה להוביל למסקנה כי על כל יהודי להכין מאגר מים בביתו לסיפוק צרכיו לכל ימי הפסח, כפי שבימינו אכן ישנם המחמירים לנהוג כן.
גדולי הדורות נדרשו לשאלה זו והציעו מספר נימוקים להתרת הדבר. אחד ההסברים שהועלו הוא הבחנה בין חמץ של ישראל לחמץ של נכרי. היו שכתבו כי תקנת חכמים לא התייחסה אלא לחמץ של ישראל, אשר הוא לבדו אינו בטל לעולם. לעומת זאת, חמץ של נכרי מתבטל בתערובת. מאחר שבדרך כלל הגויים אוכלים חמץ בפסח ולא היהודים, אין לחשוש לחמץ של יהודי שהתערב במים. אולם, רוב הפוסקים חולקים על הסבר זה, ומציינים שאין בו כדי להניח את הדעת, במיוחד באזורים שבהם יהודים אוכלים חמץ.
פוסקים אחרים מבארים כי חז"ל תקנו את ההלכה המחמירה רק לגבי חמץ שעלול להעביר את טעמו למאכל שבו הוא התערב. אולם, חמץ שנפל לתוך מעיין, נהר, ים או מאגר מים גדול, אין לו כל השפעה על טעם המים, ולפיכך הוא בטל. נימוק נוסף שהוצע הוא שמי המעיינות נחשבים כמחוברים לקרקע מבחינה הלכתית, ודבר המחובר לקרקע אינו נאסר על ידי תערובת חמץ.
עקב מכלול טעמים אלו ורבים אחרים, התירו הפוסקים לשתות בפסח מים, שמקורם במאגרים שיד אדם יכולה להגיע אליהם. בעבר, היה צורך לסנן היטב את מי השתייה כדי לוודא שאין בהם "חמץ בעין" – גרגיר חמץ עצמו, שאותו בוודאי אסור לבלוע.
בימינו, המים המגיעים לבתים מסוננים היטב, מה שמפחית משמעותית את החשש להימצאות חמץ בעין. עם זאת, עדיין קיימים המחמירים להניח מסננים על ברזי המים גם כיום, מתוך זהירות והחמרה יתירה.
מקורות - עלון מאורות ה"ה
0 תגובות