בדף היומי מסכת הוריות דף ז', אנו עוסקים בחומרת איסור עבודה זרה, שהיא שקולה כנגד כל המצוות.
הנה דעת הרמב"ם (יסודי התורה פ"א ה"ו, סהמ"צ מ"ע א) ורבים ממוני המצוות (סמ"ג עשין א, חינוך מצוה כה), שהאמונה והידיעה במציאות ה' היא מצות עשה, שזהו גדר מצות 'אנכי ה' אלהיך' (שמות כב), כאילו אמר: תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה, כי מלת 'אנכי' תורה על המציאות. ומצוה זו נמנית במנין המצוות.
והבה"ג והרס"ג לא מנו מצות האמונה בכלל תרי"ג מצוות, אף על פי שגם לדעתם מי שאינו מאמין באמונה זו הוא כופר. וכך גם הרשב"ץ בזהר הרקיע (מ"ע אות יא) בדעת ר"ש אבן גבירול. בראשונים נאמרו כמה ביאורים לטעם שיטתם שלא למנות האמונה בכלל המצוות.
הרמב"ן (השגות לסהמ"צ) כתב שאין תרי"ג מצוות אלא גזרותיו שגזר עלינו לעשות או שמנע אותנו שלא נעשה. האמונה במציאותו יתעלה, שהודיע אותה אלינו באותות, במופתים ובגילוי השכינה לעינינו, היא העיקר והשורש שממנו נולדו המצוות, ואין למנותה יחד עמהן בחשבון אחד.
וכן כתב בתשב"ץ (שו"ת ח"א סי' קלט) שיש לחזק דעת הבה"ג מגמרא מפורשת בסוגייתנו, שממנה מוכח שאין דבור 'אנכי' ראוי להיקרא מצוה. בגמרא דנו על הפסוק (במדבר טו כב) 'וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה' ואמרו איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות? הוי אומר זו עבודה זרה.
הקשו בגמרא מנין לנו שבעבודה זרה עוסק הכתוב, והביאו דברי תנא דבי ר' ישמעאל שדרש כך מהכתוב (שם פסוק כג) 'למן היום אשר צוה ה' והלאה לדורתיכם' – איזו היא מצוה שנאמרה בתחילה? הוי אומר זו עבודה זרה. והקשו והאמרו שמר עשר מצות נצטוו ישראל במרה, ולכן דחו תירוץ זה. על כל פנים, מפורש שהמצוה הראשונה שנצטוו בה בסיני היא אזהרת עבודה זרה, שהיא 'לא יהיה לך', ולא דבור 'אנכי'.
0 תגובות