הדף היומי במסכת זבחים דף י"א עוסק בעניין קורבן התמיד. קורבן זה הוקרב בבית המקדש כל יום ויום מימות השנה, וכלל הקרבה של שני כבשים לקרבן עולה. כבש אחד הוקרב בבוקר ואת הכבש השני הקריבו לקראת בין הערביים. קרבנות אלו קרויים "עולת תמיד" על שם שהוקרבו בתמידות. במשא ומתן שבגמרא מבואר כי את זמן הקרבת הכבש השני בין הערביים. לומדים מתוך הפסוק המתייחס לתמיד של שחר: "את הכבש אחד תעשה בבקר" (במדבר כח/ד), ומכך משתמע כי את זולתו יש להקריב לקראת ערב בלבד.
אולם, בספרי חסידות מובא ביאור בדרך דרש ורמז המקשר את עניין הקורבן לנושא התשובה, כאשר לימדנו חז"ל שאדם השב קודם שימות נסלח לו. אפשר לפרש את המילה "הכבש" בדרך רמז, על פי מה שנאמר במסכת אבות (פרק ד משנה א): "איזהו גבור הכובש את יצרו".
על פי דרך זו, הפסוק רומז לשני זמנים של כבישה – כלומר, כיבוש היצר הרע. הביטוי "את הכבש האחד" רומז לכבישה המיוחדת, שהיא לכבוש את היצר הרע, ואילו "תעשה בבקר" מתפרש כעשיית תשובה בימי הבחרות, שהיא התשובה המעולה ביותר. "ואת הכבש השני" הוא רמז לזמן הכבישה השני; כאשר נאמר "תעשה בין הערבים" רומז הדבר שאפילו אם האדם לא עשה תשובה בימי הבחרות, יוכל לעשות תשובה בימי הזקנה, ומובטח לו "ושב ורפא לו".
0 תגובות