בדף היומי במסכת זבחים דף ט"ז נידון אחד מן הדברים הפוסלים כהן מלעבוד עבודת הקודש, כאשר הכהן, לא עלינו, ‘אונן’. הגמרא דנה: "ומאן לימא לן דאונן אסור בבמה, דלמא שרי בבמה?"
והנה, בפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"א) נאמר בענין העקידה: "וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו, וככהן גדול הגיש את מנחתו ונסכו". וצ"ב: מדוע דימה המדרש את אברהם אבינו דווקא לכהן גדול?
בעל מגן אברהם (בהגהותיו זית רענן על הילקוט שמעוני) מבאר, דלכאורה יש לשאול: לאחר ששחט אאע"ה את יצחק בנו, הרי נעשה אונן, ואם כן קשה - כיצד יכול היה להמשיך בשאר העבודות, כגון קבלה, הולכה וזריקת הדם? ולכך מתרץ המדרש, שאברהם אבינו נחשב אז ככהן גדול, והרי כהן גדול מקריב אף בהיותו אונן.
אמנם בהגהות רד"ל על פרקי דר"א (שם אות מ"ד) הקשה: הרי מבואר שבבמה - גם אונן כשר, ואם כן לא קשה קושיית המגן אברהם. שאף אם נעשה אונן, יכול היה להמשיך בעבודתו, שהרי המזבח בהר המוריה היה באותה שעה בגדר "במה". ועוד, כיון ששמח במיתתו, וכמו שנאמר בילקוט שמעוני שדימה זאת למי שמכניס את בנו לחופה, שוב אין שייך כאן לא אבלות ולא אנינות.
ולכן פירש, שכיון שאז היה יום הכיפורים, כפי שמובא בריקאנטי, י"ל שבגלל זה דימה המדרש את אברהם לכהן גדול, שכן כל עבודות היום אינן כשרות אלא בכהן גדול. ועיין עוד בפרדס יוסף (בראשית, וירא כ"ב ז').
0 תגובות