בדף היומי מסכת זבחים דף כ״א, שנינו את דברי רבי יוסי בר חנינא, האומר שעל הכיור להכיל כמות מים הראויה לרחיצת ידיהם ורגליהם של ארבעה כהנים.
ניתן להבין את דבריו כך: כאשר הכהן רוחץ את ידיו ורגליו מן הכיור, עליו לוודא שהוא מכיל כמות מים מספקת לכך. וכמות המים המספקת היא חלק הכרחית למצוות קידוש ידים ורגלים.
לאחר שלמדנו כי מצוות קידוש ידיים ורגליים כוללת את החובה לרחוץ במים קדושים (כלומר במים שהתקדשו בכלי שרת), אפשר לפרש שלדעת רבי יוסי בר חנינא, הכיור מקדש את המים שבתוכו רק כאשר הוא מכיל כמות המספיקה לקידוש ידיהם ורגליהם של ארבעה כהנים ומעלה. אולם לאחר שהמים התקדשו, אין עוד צורך להקפיד על כמות זו בזמן הקידוש עצמו.
ואכן מדברי בעלי התוספות (כב עמוד ב דיבור המתחיל "קודח") עולה שלאחר שהמים התקדשו בכיור, ניתן ליטול מהם בכלי שרת קטן ולקדש בהם ידיו ורגליו.
כתבו האחרונים שקדושת מי הכיור פחותה מקדושת שאר הקדשים, שכן ניתנו להנאת הכהנים לרחצה ולניקיון. המשך חכמה (שמות פרק מ פסוק יא) שאכן שמסתבר שאין בהם מעילה. ויש אף מי שמתיר לשתות ממי הכיור לכתחילה, כפי שכתב פני משה על הירושלמי מסכת יומא פרק א הלכה ח. עם זאת, יש מן הפוסקים המחמירים וסוברים שאפשר שיש מעילה במי הכיור.
| קרדיט מכון המקדש עלון מה"י
0 תגובות