מסכת זבחים, דף מט'
התחלנו את הפרק החמישי של מסכת זבחים, פרק איזהו מקומן שזהו פרק מפורסם מאוד, כיון שהוא נאמר בכל בוקר לפני תפילת שחרית כחלק מאמירת הקרבנות. כמו שנפסק בשולחן ערוך סימן נ', קבעו לשנות לאחר פרשת התמיד פרק איזהו מקומן, כדי שכל אדם ישנה משנה בכל יום. ומדוע תיקנו לומר דווקא את הפרק הזה?
ובכן, בבית יוסף כתב שזה בגלל תופעה ייחודית שקיימת בפרק הזה, לא מוזכרים בו שמות של תנאים ואמוראים, ואין בו שום מחלוקת, לכן, זהו פרק מתאים כהקדמה לתפילה כמו שאומרת הגמרא בברכות "אין עומדין להתפלל לא מתוך דין, ולא מתוך דבר הלכה, אלא מתוך הלכה פסוקה". כמובן, שאין הכוונה שכל מה שנאמר בפרק הזה מוסכם על כולם, ישנם כמה דינים בפרק שיש מחלוקות תנאים לגביהן, אבל רבי יהודה הנשיא לא ציין שום מחלוקת בפרק הזה.
ויש לשאול האם אדם שקורא את הפרק הזה, מקיים בכך מצווה ויוצא בכך ידי לימוד משנה? ובכן במשנה ברורה כתב, בניגוד לתפילה, שהקב"ה שומע תפילתו גם אם הוא לא מבין, אבל כדי לצאת ידי חובת לימוד, צריך להבין את מה שקוראים. לעומת זאת למדנו במסכת ע"ז בשם רבא, שאדם צריך תמיד לגרוס גם אם הוא לא מבין מה הוא אומר. מסביר הרב החיד"א שיש הבדל. בין אדם שאין לו יכולת להבין, ועליו נאמר שיגרוס גם אם הוא לא מבין, לבין אדם שיש לו יכולת להבין, ובכל זאת הוא קורא בלי דעת. אבל בכל אופן, אם אדם מבין את פירוש המילים, דוגמא הוא יודע מה זה אומר שחיטתן בצפון, או קיבול דמן בצפון, אז למרות שהוא לא יודע את הפירושים שפירשו המפרשים, זה נחשב ללימוד.
0 תגובות