הרב אפרים מול ע"ה, חסיד חב"ד שורד שואה, שהיה אמור להגיד את תפילת א-ל מלא רחמים בטקס יום השואה, אך התמוטט כמה שעות לפני הטקס, נפטר הלילה לאחר שלקה בדימום מוחי.
הותיר אחריו את רעייתו תבדלחט"א מרת רחל, ואת ילדיו: גב' בלהה ליפשיץ, גב' ביתיה מול, ר' יואל מול, גב' אביגיל גור. הלוויתו תצא בשעה 11:00 מביתו, ברחוב אהרון ברנד 7 ירושלים, תעבור דרך בית הכנסת בית שלמה, ומשם לחלקת חב"ד בהר הזיתים שם ייטמן. תנצב"ה.
המשפחה תשב שבעה ברחוב אהרון ברנד 7 ירושלים, מהשעה 10:00 בבוקר עד 14:00 בצהריים, ומהשעה 16:00 עד 22:00 בלילה.
ב'יד ושם' פרסמו את תולדות חייו של שורד השואה, שהרצה רבות על מאורעות הימים הקשים: הוא נולד באוקל, פרבר של בריסל שבבלגיה, ב-9 במרס 1938, בן יחיד להוריו ראובן יואל (יוליק) ובלה. הוריו ומשפחתו היגרו לבלגיה מוורשה, מקום הולדתם, מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה. המשפחה גרה בדירה שכורה בבריסל. האב, שהיה חבר בתנועת בית"ר, ייצר ארנקים מעור בבית מלאכה ששכן באחד מחדרי הבית, והאם ייצרה כובעי נשים בבית מלאכה נוסף, ששכן בחדר אחר בבית.
בספטמבר 1942 ניסו הוריו של אפרים להימלט מבלגיה הכבושה בידי הנאצים. הם תכננו להגיע לשוויץ כדי לקבל שם מקלט. הם הגיעו ברכבת לעיר בזנסון שבצרפת, לא רחוק מהגבול עם שוויץ, ושכרו חדר בבית מלון קטן. שלטונות שוויץ סגרו את הגבול בפני פליטים יהודים, אך להוריו של אפרים נודע כי אחד מתושבי העיר מסייע ליהודים לעבור את הגבול בלילה, תמורת תשלום. אותו אדם היה אמור להגיע לבית המלון בלילה שלמחרת, כדי לקחת את אפרים והוריו אל מעבר לגבול, אבל במקומו הופיעו במלון שני אנשי גסטפו ועצרו אותם.
אפרים והוריו הובאו לתחנת גסטפו ששכנה לא הרחק מהמלון. אחד הגרמנים הורה לשני שוטרים צרפתיים לקחת את אפרים. אמו הספיקה לנשק אותו והכניסה אל כיסו שתי תמונות: תמונה שלה ותמונה של אביו. אפרים לא ידע שלא יראה אותם עוד לעולם. ב-18 בספטמבר 1942 גורשו הוריו, בלה וראובן לאושוויץ, בשילוח מספר 34 ממחנה הריכוז דראנסי שליד פריז, ונרצחו. אפרים מסר דפי עד להנצחת זכרם, כמו גם להנצחת זכרם של סבתו וסבו, הינדה ויענקל דמבינסקי, שנרצחו בשואה.
השוטרים הביאו את אפרים בן הארבע למנזר בבזנסון. הנזירות התנדבו לקלוט במנזר ילדים יהודים קטנים רבים שהיו במצבו של אפרים. לאחר מספר שבועות נשלח אפרים לבית יתומים יהודי בפריס, יחד עם ילדים וילדות מהמנזר. השלטונות הצרפתיים היו משתפי פעולה עם הכובש הנאצי, אך עדיין אפשרו ליהודים אזרחי צרפת להחזיק בית יתומים, בית חולים ומושב זקנים.
אפרים אומץ על ידי בני הזוג וייל, יהודים צרפתים שהיו הורים לבת יחידה בת 18. בני הזוג רצו בן וביקשו לאמץ ילד יהודי מבית היתומים. אפרים נבחר בזכות מילה טובה שאמרה עליו אחת המטפלות, וגם מכיוון שהיה דובר צרפתית. הוריו המאמצים העניקו לו חום ואהבה.
הגרמנים והצרפתים לכדו ילדים יהודים צעירים ביותר, ובשנת 1942 עלו על עקבותיו של אפרים מתקופת שהותו במנזר ועמדו ללוכדו. לוסי קרטייה (Cartier), מכרה של ההורים המאמצים, הסתירה את ההורים בביתה ומצאה לאפרים מסתור בדירה בפרברי פריז, שם דאגה לכל צרכיו עד השחרור. לימים קיבלה גב' קרטייה את אות חסידת אומות העולם.
בקיץ 1944 שוחרר האזור בו שהה אפרים.
הוריו המאמצים של אפרים היו מתבוללים, בבית לא היה כל סממן יהודי, ואפרים למד במסלול הלימודים הצרפתי הרשמי. בשנת 1956, כאשר היה אפרים בן 18, פרצה מערכת סיני, שקיבלה הד גדול בכלי התקשורת בצרפת. הידיעות על כך הביאו את אפרים להתוודע לזהותו היהודית. הוא החל להתעניין בישראל בעקביות, ובקיץ 1957 ביקר בישראל. הביקור הלהיב אותו, והוא ביקש לשרת בצה"ל, במקום בשירות החובה בצבא צרפת. לפי הסכם בין צרפת לישראל, היה אפשר לעשות זאת. הוריו המאמצים התנגדו בתוקף לרעיון ועל כן גויס אפרים לצבא צרפת והשתתף במלחמת אלג'יריה.
בשנת 1960 השתחרר אפרים מהשירות הצבאי. הוא עלה לישראל והתיישב בקיבוץ דתי, שם התחתן, למד את יסודות היהדות ועבד בשדות וברפת. הוא גויס לצה"ל והיה חבלן ביחידות מילואים קרביות. במשך אחת מתקופות שירותו במילואים הכיר שם חסיד חב"ד ובעקבות זאת נמשך לחסידות זו.
לאחר חמש שנים של חיים חלוציים בקיבוץ, ביקש אפרים להצטרף לקהילת חסידי חב"ד. הוא עזב את הקיבוץ עם רעייתו ושתי בנותיו, והמשפחה עברה לגור בירושלים. אפרים עבד במפעל ביטחוני והמשיך לשרת ביחידות מילואים קרביות בצה"ל. הוא השתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה. עם פרישתו לגמלאות החל להיות סופר סת"ם.