ימים לא קלים עוברים על הקהילה היהודית הגדולה ביותר במזרח התיכון - אחינו שבאיראן. החדירה המודיעינית המדהימה של ישראל לאורך ורוחב מוסדות השלטון והצבא באיראן גרמו לאיראן מבוכה ובושה גדולה, ומכעסם נשבעו הם לנקום ולתור אחר ה"מרגלים" וה"סייענים" שעזרו לישראל להפוך את איראן לחצר המשחקים של המוסד הישראלי.
אך טבעי היה שהמשטר המושפל יחפש טרף קל לפרוק את חמתו, והשעיר לעזאזל כבר מוכן: אנשי הקהילה היהודית. אשר לכולם ישנם קרובים בארצות הברית ("השטן הגדול" כלשון המשטר) או בישראל ("השטן הקטן"). ואכן, ימים ספורים לאחר סיום המלחמה באיראן, דווח ברחבי העולם על מעצרים בקרב הקהילות היהודיות באיראן בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
המידע על כך הגיע מארגון אופוזיציה שדיווח כי רבנים ומנהיגים נעצרו בטהראן ובשיראז, במספר מקרים שדווחו נלקחו למעצר יהודים המתגוררים שנים רבות באיראן - לעיתים גם כמה ממשפחה אחת - תוך החרמת מכשירי הטלפון הנייד והמחשבים הניידים שלהם, וכל זה בחשד ששיתפו פעולה עם גורמים ישראליים או תמכו בהם.
על פי דיווחים שפורסמו באתר האופוזיציוני האיראני לזכויות אדם HRANA, עשרות יהודים נעצרו ונחקרו בטהרן ובשיראז. לפחות 35 מהם נעצרו על ידי כוחות הביטחון והועברו ליחידות המודיעין. הם נחקרו בנוגע לקשרים עם ישראל, פגישות או שיחות טלפון עם קרובי משפחה בישראל, וכן לגבי שימוש באינטרנט ותקשורת עם גורמים מחוץ לאיראן.
עם זאת, נציג הקהילה היהודית בפרלמנט האיראני ד"ר הומיון שמח הכחיש את הדיווחים והטענות לפיהן נעצרו יהודים מהקהילה היהודית האיראנית באשמת "ריגול" עבור ישראל.
לדברי שמח, היהודים נעצרו בשל קיום חגיגות משפחתיות בלתי מורשות, וכי הם עומדים להשתחרר בקרוב. "למעצרם אין שום קשר לריגול", הוא אמר.
במקביל הוסיף וטען כי מאז המהפכה האסלאמית. לפני קרוב ל-50 שנה, לא נעצר ולא אדם אחד מהקהילה היהודית באשמת ריגול לישראל. "הקהילה תמיד הוכיחה את נאמנותה לריבונות הרפובליקה האסלאמית", הוא אמר.
היסטוריה מפוארת
הקהילה היהודית באיראן בת 2,700 השנים וייחודה הוא שבעוד שקהילות יהודיות ביתר רחבי המזרח התיכון דוגמת סוריה, תימן, מרוקו ואלג'יריה, נעלמו, איראן היא עדיין ביתם של בין 30,000-15,000 יהודים, על פי הערכות שונות. הקהילה היהודית באיראן היא הגדולה ביותר במזרח התיכון מחוץ לגבולות ישראל.
קיומה של קהילה יהודית באיראן חוזר עוד לתקופת גלות בבל (597-586 לפנה"ס), בה נשזר גורל העם היהודי בזה של האיראני. ככל הנראה, יהודים שנותרו בבבל לאחר הכרזת כורש (538 לפנה"ס), היוו את הגרעין שמתוכו יצאו היהודים להתיישב באיראן, החיים באיראן עד היום. עד היום, על פי המסורת, נמצאים באיראן קברי מרדכי היהודי ואסתר המלכה בעיר המדאן.
בשנת 1925, עם עליית השושלת הפהלווית בראשות רזא שאה, מנתה הקהילה היהודית באיראן, לפי האומדן כ-50,000 נפש. המגמות הריכוזיות והרפורמיות שבהן נקט רזא שאה פהלווי (1941-1925) עם עלייתו לשלטון שיפרו את מצבם הכלכלי ומעמדם המשפטי-חברתי של היהודים לאין ערוך מאשר בעבר.
בתקופת רזא שאה, הוענק ליהודים שוויון זכויות מלא, אם כי הוא לא תמיד יושם בפועל. בדומה ליתר המיעוטים הדתיים, זכו לנציג בפרלמנט האיראני (מג'לס) המכהן בו עד היום.
ערב המהפכה האיראנית, מנו יהודי איראן כ-80,000 נפש (כ-60,000 מתוכם חיו בטהראן). אמנם מספרם היה שולי ביחס לאוכלוסייה, אך ניכרה בולטות של קהילה זו בכלכלה, בחברה ובתרבות האיראנית.
המהפכה האסלאמית באיראן, הביאה להגירתם של שני שלישים של הקהילה היהודית שנותרה באיראן, כולל רוב המנהיגים הדתיים והחברתיים, המעמד המשכיל ורבים מעשירי הקהילה. לפי סקר בלתי רשמי, בין 40,000-30,000 היגרו לארצות הברית וכ-20,000 הגיעו לישראל, ו-10,000 היגרו לאירופה, ובמיוחד לאנגליה, צרפת, גרמניה, איטליה ושוויץ.
חיי קהילה
כיום, מספר היהודים באיראן עומד על כ-9,000-8,300, שרובם מרוכזים בטהרן (7,000-6,000), וקהילות קטנות יותר חיות בשיראז (כ-2,000), באספהאן (כ-1,500) ובכרמאנשאה. עם זאת, למרות מספרם הקטן, מדובר בקהילה היהודית הגדולה ביותר במזרח התיכון מחוץ לישראל.
הקהילה מפעילה כ-100 בתי כנסת ברחבי איראן, כולל 31 בטהרן, אם כי רק 20 מהם פועלים באופן קבוע. כמו כן פועלים חמישה בתי ספר יהודיים, תחת פיקוח ממשלתי קפדני, לעומת 20 שפעלו לפני המהפכה האיסלאמית.
ברשות הקהילה קצביות ומסעדות כשרות, גם מפעל מצות ויין לשבת (למרות האיסור הלאומי על אלכוהול), ואפילו אנדרטה לזכר חיילים יהודים שנפלו במהלך מלחמת איראן־עיראק (1988־1980).
הזכויות של היהודים בתור מיעוט דתי רשמי באיראן מעוגנות בחוק ובחוקה, והקהילה היהודית מחזיקה נציג בפרלמנט האיראני – ד"ר הומיון שמח. ד"ר שמח, חבר בוועדת הבריאות של האסיפה המייעצת האסלאמית.
בנוסף, הקהילה מחזיקה ב"בית החולים ומרכז הצדקה ע"ש ד"ר ספיר בטהרן", שממומן ומנוהל בידי הקהילה היהודית. מייסד בית החולים, הרופא היהודי רוחאללה ספיר, הקים לפני כ-80 שנה את בית החולים צמוד לבית הכנסת מולא חנינא, בקצה השכונה היהודית עודלאג'אן. בשנים האחרונות היו שמועות על כך שהמקום על סף סגירה.
התנכלויות המשטר ליהודים
למרות ניסיונותיה של טהרן להציג מצג שווא, כאילו יהודי המדינה תומכים במשטר האייתוללות, הקהילה היהודית חיה תחת פיקוח מתמיד של הרשויות, במתח ובחשש יומיומי.
בנובמבר האחרון, הוצא להורג הצעיר היהודי ארווין נתנאל קהרמאני, באשמה של תקיפת מוסלמי. קהרמאני נעצר לאחר שהיה מעורב בקטטה בעיר כרמנשאה, שבמהלכה נהרג מוסלמי שהיה חייב לו סכום כסף.
זה קרה בתוך חדר כושר מקומי. המוסלמי שהיה חייב כסף לקהרמאני, כך טוענים בקהילה היהודית, החל לתקוף את קהרמאני, ואף דקר אותו בסכין. בתגובה הצעיר היהודי לא נותר חייב ונאבק בו עד שהכניע אותו. המוסלמי פונה לבית חולים - ושם נקבע מותו.
כופר שהוצע על ידי משפחתו של היהודי למשפחת המוסלמי, כפי שנהוג באיראן, במטרה להחליף בכף את גזר הדין לעונש מוות - נדחה על ידי המשפחה. דיווחים באיראן טוענים שאיש משמרות המהפכה, נציגי של המנהיג העליון בעיר כרמנשאה, הפעיל לחץ על בני משפחתו של המוסלמי, כדי שלא יסכימו לקבל את הכופר ולסלוח ליהודי, מטעמים אנטישמיים.
בשנת 1999 נעצרו 13 יהודים מהעיר שיראז באשמת ריגול למען ישראל, ונשפטו לתקופות מאסר, הם שוחררו לאחר שריצו תקופות של עד ארבע שנים בכלא לאחר לחץ עולמי על טהרן.
בשנת 1979 הוצא להורג ראש הקהילה היהודית, חביב אלקאניאן, באשמת שיתוף פעולה עם השאה. אלקאניאן היה איש עסקים גדול באיראן והחזיק בבעלותו מפעל לייצור פלסטיק בטהראן בשם "פלאסקו". בנוסף בנה את גורד השחקים האייקוני "פלאסקו" בטהראן.
זמן קצר לאחר המהפכה האיראנית, נעצר אלקאניאן על ידי שלטונות המהפכה והואשם בבגידה וב"ציונות", בשל קשריו עם ישראל ויהדות התפוצות. אלקאניאן היה היהודי הראשון ומן האזרחים האיראנים הראשונים שהוצאו להורג בטהראן של אחרי המהפכה.
מעט לפני כן, הוצאו להורג מספר יהודים בעיר משהד שבצפון מזרח המדינה, ופצצה הוטמנה בבית הקהילה היהודית בהאמדן שבמערב איראן.
ההיבדלות מה"ציונים"
הקהילה היהודית שנותרה באיראן אימצה (לשם הגנתה) את ההבחנה שקבע אייתוללה ח'ומיני במאי 1979, כי האסלאם לא מבחין בין "אלו הדבקים בדתות אחרות... אנו מבחינים בין יהודים לבין ציונים. לציונים אין שום דבר הקשור לדת".
הבחנה זו קובעת כי "יהדות" ו"ציונות" הן שתי ישויות מובחנות לחלוטין זו מזו. מיעוטים דתיים באיראן מוגנים, לפחות לפי חוקת הרפובליקה האסלאמית של איראן והם חופשיים לבצע את טקסיהם ומנהגיהם ולפעול על פי חוקיהם בעניינים אישיים וחינוך דתי. היהודים אף קיבלו הכרה רשמית כקבוצת מיעוט וזכו לנציגות במג'לס - הפרלמנט האיראני.
חברי הקהילה היהודית נוהגים (תחת אילוץ) להשתתף בחגיגת "יום קודס" (יום ירושלים הבינלאומי האיראני), יום של עצרות פרו-פלסטיניות הכוללות לעתים שריפת דגל ישראל ונאומים אנטי-ישראליים.
מוקדם יותר השבוע בריאיון לתקשורת המקומית אמר נציג היהודים בפרלמנט האיראני, ד"ר הומיין שמח כי "היהדות בת יותר מ-5,000 שנה, בעוד שהציונות בת פחות מ-150 שנה. הציונות היא מפלגה פוליטית שמנסה להכשיר את עצמה על ידי ניצול לרעה של היהדות, בעוד שהיהדות האמיתית אינה דומה כלל למעשיו של המשטר הציוני". לדבריו, הציונות היא "דאעש של היהדות".
ב-2020 אמר הרב הראשי של איראן, הרב יהודה גראמי: "אנחנו, יהודי איראן, רוצים לשלוח מסר לציונים ובראשם לנתניהו. דעו לכם שאתם לא מייצגים את היהדות ולא את העם היהודי: אתם מייצגים רק תנועה פוליטית שרעיונותיה וערכיה נוגדים את הרעיונות והערכים של תורתנו הקדושה ושל הדת היהודית".
אז למה הם לא עוזבים את איראן?
למרות האנטישמיות והחששות הביטחוניים, יהודי איראן נשארים באיראן מסיבות מגוונות, כולל גורמים כלכליים, חברתיים, וזהותיים.
החיבור הרגשי: היהודים האיראנים גאים בתרבותם ובמורשתם, ורואים באיראן את ארצם. רבים מהם חשים קשר עמוק למדינה ולחיי הקהילה היהודית המקומית. בשנה שעברה, לאחר מתקפת הטילים הראשונה מאיראן וההסלמה מול ישראל, אמרה פ' תושבת טהרן ל'מעריב' כי "פה הבית שלי ואני לא מכירה שום מקום אחר. אני רגילה לחיים האלה ואוהבת את התרבות האיראנית, זו התרבות היחידה שאני מכירה ומרגישה בה בנוח".
הקושי הכלכלי והמנטלי: ישנם גורמים כלכליים המקשים על הגירה, כמו הקושי למצוא עבודה במדינה אחרת או קשיי הסתגלות.
שמירה על המסורת: בנוסף, ישנם יהודים שנשארים מתוך תחושת מחויבות כלפי הקהילה והמדינה, ומתוך רצון לשמור על המסורת והמורשת היהודית באיראן.
חשש מהשלטונות: אנשי הקהילה היהודית, הנתונים תחת פיקוח הדוק של השלטונות, חוששים לדבר על הגירה בגלוי פן יבולע להם, וגם כאשר אחד מבני המשפחה בורח - ובפרט אם הוא בגיל גיוס - כלל המשפחה סובלת בעטיו.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אַחֵינוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַנְּתוּנִים בַּצָּרָה וּבַשִּׁבְיָה הָעוֹמְדִים בֵּין בַּיָּם וּבֵין בַּיַּבָּשָׁה הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם וְיוֹצִיאֵם מִצָּרָה לִרְוָחָה וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה.
0 תגובות