שנת הלימודים תשפ"ה הסתיימה. המחשבות נודדות כבר אל השנה הבאה. אצלי, מחשבות אלו מקבלות השנה משמעות מיוחדת: אנו מציינים את סיום שנתה ה-24 של "מדעים ויהדות" ואת תחילת שנתה ה- 25 - "חתונת הכסף"! חצי יובל שנים - דור שלם!
מסע של צמיחה: מ-20 ל-2,000 תלמידים
לפני כ-25 שנה, התחלנו עם כ-20 תלמידים, בחזון של חיבור והעצמה: בין קודש לחול, בין העבר לעתיד. את שנה"ל הבאה נתחיל עם כ-2,000 תלמידים בגנים, בתי ספר, מועדוני נוער ועוד. הפעילות משתרעת מחריש במזרח ועד קיסריה-אור עקיבא במערב, מיישובי חוף הכרמל בצפון ועד קיבוצי עמק חפר וכפר יונה בדרום, ואף ברמת אביב ובצפון תל אביב.
מה זה עשרים וחמש שנה? למשל, עשרה שרי חינוך! ביקור הראשונה שבהם, פרופ' יולי תמיר, הוביל לצעד של הרחבת "החינוך המשלב" עם החלטות אופרטיביות שאין כאן המקום לפרט.
תחנות בדרך
בפרשת השבוע "חוקת" אנו קופצים כ-40 שנה לתחנות האחרונות לפני כניסת בני ישראל לארץ. דור המדבר התחלף, אך "המשכן" לא השתנה. הוא ליווה את מסע העם, ממקום למקום, תחנה אחר תחנה, עד למשכן הקבע בבית המקדש.
מדוע כל כך הרבה תחנות? לכאורה, הדרך הייתה יכולה להיות ישרה וקצרה יותר. יש לכך תשובות רבות, אך המסר שלקחתי מזה הוא כי לב הרעיון והאמונה נשארים רלוונטיים ואמיתיים לכל אורך המסע . המשכן אמנם נייד – הנוף, התנאים הסביבתיים משתנים – אך הרוח והאמונה נותרו קבועים ויציבים! וכך גם לדורות, הם אקטואליים ורלוונטיים בכל מצב, תנאי דרך ודור. המסעות העניקו לבני ישראל חוסן והתאמה בלתי פוסקת, וכל תחנה הייתה שלב הכרחי בחוסן הרעיוני.
גם ב"מדעים ויהדות" היינו ועודנו במסע. התחלנו במתנ"ס בשכונת נחליאל הרחוקה, עברנו לרחוב הרצל במרכז העיר, לאתר קרוואנים נושק ליער חדרה, ועד למבני הקבע של היסודי. כל תחנה לא הייתה רק מעבר פיזי, אלא שלב מהותי בבנייה הרוחנית והקהילתית שלנו. היא שיקפה את הצורך להתמודדות עם המציאות המשתנה, תוך שמירה על ה"משכן" הפנימי: התוכן, הערכים והחיבור לליבת הזהות היהודית. העיקר היה ונשאר: הלב, התוכן הפנימי, והמחויבות הבלתי מתפשרת לחנך דור שיחבר שמיים וארץ.
מגובה הלב
למסע שותפים רבים וטובים. אך "לב לאחים" חייב אזכור מיוחד – מראשית הדרך, יחד עם ידידי המנהל הרב בושי, שכדי לא להכאיב לו, לא אשבח אותו בפומבי... רבים מדברים "בגובה העיניים", אך כיום השליחות היא לדבר ולפעול "מגובה הלב" זהו המפתח. הלב הפועם בקצב הנשמה היהודית.
שותפה נוספת ומשמעותית, במיוחד בהקמת תיכון יש"י היא "קרן וולפסון" גם הם זיהו את הלב הפועם, את החזון לחבר את כל שבטי ישראל תחת קורת גג אחת.
רק התחלנו. ב"חצי יובל" הבא, אנו שואפים להגיע, בס"ד, לפחות ל-20,000 תלמידים. העולם ישתנה, הבינה המלאכותית תגיע רחוק... אבל הרוח לא תשתנה. "מדעים ויהדות" ימשיך לצמוח עם השורשים האיתנים של הלב והזהות הרוחנית העמוקה – יחד שבטי ישראל.
ממעיין החיים
ולסיום, מעניין לעניין באותו עניין, עוד זווית על המסע והדרך כתנאי ליישוב ארץ ישראל: השבוע התבשרנו על טרגדיה – מותה של מעיין בן חמו ז"ל, בת לידידי אריה ומירי שיבדלו לחיים טובים. מעיין הייתה רק בת 17 ונהרגה תוך כדי שמירה ויישוב חבלי ארץ ישראל, במקומות שפחות מגיעים אליהם.
יש עניין בהתיישבות בפועל בכל חלקי ארץ ישראל, כהבטחת התורה: "כָּל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף־רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן־הַמִּדְבָּר ... וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן..".
וכמאמר הכוזרי על הפסוק: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָה כִּי בָא מוֹעֵד, כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". מתי הקב"ה ירחם את ציון? בעת שירצו עבדיו את עפרה ואת אבניה.
יהי זכרה ברוך.
0 תגובות