מצינו בתלמוד בבלי (מסכת שבת דף כ"ג ע"ב), "אמר רבא, מילא קערה שמן והקיפה פתילות; כפה עליה כלי - עולה לכמה בני אדם, לא כפה עליה כלי - עשאה כמין מדורה, ואפילו לאחד נמי אינה עולה".
ביאורם של דברים אלו: על ידי כפיית הכלי נעשית הפרדה בין הפתילות, אזי אף על פי שהן מונחות בקערה אחת, יוצא ידי חובה. אך כאשר לא הפריד - הן נעשות כמדורה, ואף לאדם אחד הן לא מועילות. הרש"י הסביר כי מדורה לא מועילה מפני ש"אינה דומה לנר", וכן כתבו עוד מרבותינו הראשונים.
ההבנה המתבקשת בדברי התלמוד ומפרשיו היא שמכיוון ש'אינה דומה לנר', לא מקיימים המדליקים את מצוות ההדלקה שעיקר חיובה הוא משום 'פרסומי ניסא', וכשאין זה דומה לנר הרואים לא זוכרים את הנס, וממילא לא מתקיימת המצווה כהלכתה כלל.
חיזוק להבנה זאת ניתן לראות בדברי 'בעל העיטור' שהובאו בפירוש הר"ן, לפיו דין זה שלא יוצאים ידי חובה בקערה ובה פתילות רבות ולא כפה עליה כלי - עוסק רק במקרה שלא הרחיקן זו מזו, אבל כשהרחיקם - אינו נעשה כמדורה ויוצא בזה ידי חובה, ע"כ.
רואים אנו בדבריו, שאין עניין דווקא בכפיית הכלי, אלא די אף בהפרדה של מרחק כזה שעל ידו אין הן יכולות (הפתילות) ליגע זו בזו, כי עיקר הבעיה היא באופן שידבקו פתילות הנרות יחד ויהיו כאבוקה, ובכך אין מקיימים את מצוות פרסום הנס.
הלכה זו פסק הרמב"ם ב'יד החזקה' (פרק רביעי מהלכות חנוכה הלכה ד') וזו לשונו הטהורה: "מילא קערה שמן והקיפה פתילות, אם כפה עליה כלי - כל פתילה ופתילה נחשבת כנר אחד, לא כפה עליה כלי - נעשית כמדורה. ואפילו כנר אחד אינה נחשבת" ע"כ דבריו. וכן הוא בשולחן ערוך, והיא הלכה פשוטה וברורה.
הדלקה עושה מצווה
בטרם ניגש לליבון הדברים, אוסיף להטריחכם בנקודה מדהימה שציין רבי אליעזר משה הורוויץ אב"ד ק"ק פינסק זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אחינו אמן. הרב הרוויץ כתב לבאר שכל הנאמר לעיל - שהמדליקים בקערה ובה פתילות הרבה לא יוצאים ידי חובה (אם לא הפרידו הפתילות כדין) - זה רק כאשר הדליקו מספר אנשים בבת אחת, אבל כאשר הדליקו בזה אחר זה, הראשון יצא ידי חובה לשיטת הסוברים ש'כבתה אין זקוק לה' והדלקה עושה מצווה, והאחרים אינם יוצאים.
בדבריו, מתבסס הרב הורוויץ על המחלוקת התלמודית האם 'הדלקה עושה מצווה או הנחה עושה מצווה'. הדעה האחת היא שהדלקה של נר חנוכה היא העושה את המצווה, וממילא כאשר הדליק אדם את החנוכייה יצא ידי חובתו אפילו אם כבה הנר, (שלא על ידי פשיעתו, כגון ברוח שאינה מצויה). זאת משום שבשעת ההדלקה היה זה ראוי לדלוק כדין.
הדעה האחרת היא, שהנחת נר החנוכה במקום שמתפרסם הנס היא המצווה, וההדלקה היא ממכשירי המצווה בלבד, אך אם כבה הנר יהיה חייב להדליק שוב, כי בהדלקה לבד אין מקיימים את המצווה.
ומכיוון שפסקו הפוסקים, בראשם בעל ה'שולחן ערוך' שהדלקת נר חנוכה היא שעושה את המצווה, לכן כאשר כבתה אין זקוק לה להדליקה שוב. אך למותר לציין שכל זאת הוא בתנאי שבשעת ההדלקה היה מוכשר הכל לקיום המצווה, כגון מניעת רוח מצויה שעלולה הייתה לכבות את הנר וכדומה.
אם כן, נחזור לדין המדליק בקערה שיש בה פתילות הרבה ולא הפרידם, שכאשר הדליקו בזה אחר זה - הראשון יוצא ידי חובה מטעם פשוט, שמאחר ובשעת ההדלקה (של הראשון) עדיין לא הודלקו הפתילות האחרות, ולא נחשב עדיין כאבוקה, אזי בשעת הדלקת הפתילות האחרות נהפך גם הנר הראשון לאבוקה, ואין זה יותר גרוע מ'כבתה שאין זקוק לה'.
גדרי האבוקה
ועתה אצה רצה לנו הדרך לברר את אשר חפצנו. הנה במוצאי שבת, בשעת ההבדלה, יש לברך ברכת מאורי האש דווקא על אור האבוקה. הכריעו הפוסקים, כי ניתן לקיים זאת על ידי צירוף שני פתילות יחד, ואף על ידי צירוף גפרור והדומה לו, שאז נחשב זה לאבוקה. וכשנהנים מאורה במוצאי שבת, יש לברך עליה ברכת מאורי האש אבל כאשר יחברו שלהבת אש הנובעת ממצית עם שלהבת הנר לא ייחשב אבוקה, ולא יוכלו לברך על זה ברכת מאורי האש.
אמור מעתה, כי יש לדון על פי המוסכמה הנ"ל, שהדלקת נר חנוכה עושה מצווה, ומחויבים אנו שבשעת ההדלקה יהא הכל מוכשר לקיום המצווה, ולפי המבואר שבחיבור שני פתילות יש מציאות של אבוקה, בשעת ההדלקה, כשמדליק על ידי נר או על ידי גפרור לא יצא ידי חובה, שהרי כשמדליק מתחברות הפתילה שבנר המודלק, יחד עם הפתילה של הנר המדליק או הגפרור, וזו אבוקה שאין יוצאים בה ידי חובה.
ואפילו שאחר רגע מפריד האבוקה על ידי שמרחיק את הנר המדליק מן המודלק, סוף סוף כיוון שהתברר דהדלקה עושה מצווה, ובשעת ההדלקה היתה זו אבוקה שאין יוצאים בה ידי חובה, אם כן אי אפשר להדליק על ידי נר או על ידי גפרור שאז נחשב אבוקה.
הפתרון הוא כמובן בהדלקה על ידי מצית, שאז לא נחשב חיבור שלהבת המצית עם הנר כאבוקה, ואף בשעת ההדלקה, ראויה המצווה לצאת בה ידי חובה.
יצויין, כי קשה לומר על המדליקים בנר או בגפרור שאינם יוצאים ידי חובתם, שהרי כך עשו במשך מאות שנים, אך כן ניתן לומר שיש אופן יותר טוב ויותר ראוי שידליק על ידי מצית.
ושמעתי משמו של הרב משה מרדכי קארפ, שהגדיר זאת כ'היות טוב' (לעשות יותר טוב), בפרט על פי הנודע שכך נוהג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן מזה מספר שנים.
ואליכן עקרות הבית המסורות, זוהי הבשורה: בשעת הדלקת הנר תוכלו להאזין ולהשתתף בשירת 'מעוז צור' ו'יוונים', ואפילו לנשנש סופגניה, כל זאת ללא הצער מטפטופי הדונג הנוטפים מנר השמש בו נהגו רבים לעשות שימוש.