"בארץ החרדים מרחקים, בחו"ל מרגישים יהודים"

אלא שיש מסתבר, גם מקרים יוצאי דופן גם במוסכמה הנ"ל. שלום ירושלמי – הפרשן הפוליטי של מעריב, וגד ליאור ראש דסק החדשות בירושלים - של העיתון ידיעות אחרונות (והעיתונאי המצטיין לשנה זו), שהו יחד עם כ-1000 בכירים בציבוריות הישראלית, בהם אנשי עסקים, תקשורת וסתם ברנז'ה, שהצטרפו לטיסה מיוחדת עם הרב יאשייהו פינטו, בדרך להשתטחות על ציונו של רבי אליעזר פאפא - בעל ה'פלא יועץ', הטמון באדמת בולגריה.

שם, הרחק מקדושתה של ארץ ישראל, על אדמת הניכר של בולגריה, הרשו לעצמם העיתונאים הבכירים, שלא לרשום הערות עוקצניות בפנקסם על ה"טקסים הדתיים המוזרים", אלא דווקא להצטרף בלהט יהודי לתפילות. הם אמרו סליחות, עשו התרת נדרים, כשחווית הנשמה היהודית הופכת לעיקרית, השליחות העיתונאית למשנית.

גם הטור שהנפיקו לאחר מכן, לא היה זה הצפוי. במקום לעגנות ודיווח ציני ומנוכר, העבירו העיתונאים הבכירים לקוראיהם, את תיאורה של החוויה היהודית הייחודית שעברו. שום טיפה של לעג לא היה בדיווח, נשמה יהודית נטו.

אז מה יש שם, בבולגריה, שמקרב ליהדות. או אולי מה חסר לנו כאן בארץ שמרחיק חלילה מהיהדות. מדוע שם מתגלה הניצוץ היהודי, ואילו כאן בארץ הוא כבה.

בראיון מרתק למרדכי לביא ברדיו 'קול חי', הסבירו שלום ירושלמי וגד ליאור את הרגשתם, ואיך קורה שעיתונאי חילוני מגלה לפתע את הניצוץ היהודי. התשובות מסתבר, הן אישיותו הכובשת והמקרבת של הרב פינטו מחד, אך גם ההתנהגות החרדית האחרת, זו שדוחה מאידך.

מרדכי לביא: "ראיתי אתכם שם מתפללים, משתתפים, מתרגשים, כאב לי מדוע בארץ זה לא היה יכול לקרות. מדוע הניצוץ הזה נדלק רק שם?!..."

גד ליאור: "קודם כל גם עיתונאים הם בני אדם והם גם יהודים. אי אפשר להתעלם מזה. דווקא באירופה, בבולגריה זה בלט. ראינו את הריקנות של הגויים בעיניים ואת היהודים עם עיניים בורקות".

שלום ירושלמי: "יש כאן בארץ מספיק מקומות להתעלות בהם, יש את הכותל, והרשב"י ועוד. אבל כאן יש כנראה 'כוונת מכוון' לקלקל את הרושם החיובי של הדת אצל האנשים שאינם קרובים לדת. ההתנהגות של האנשים החרדים מרחיקה מהדת. המפגינים ודרכי המחאה. כשאני רואה חרדים שצועקים וזורקים דברים, קוראים לשוטרים נאצים, ושלא לדבר על ההתנהגות של הפוליטיקאים החרדים שמרחיקה אותנו מהערכה לדת. זהו שורש הקלקול".

גד ליאור: כל הפגנה מביאה רושם גס שמייד דוחה. עם מי נלך לבית כנסת בראש השנה? עם החרדים האלו?! במקום לעשות קירוב הם עושים ריחוק".

ומנגד, יש את הקירוב והיחס המיוחד של הרב פינטו, מה שגם הם מונים כחלק מהסיבות לחוויה היהודית המקרבת, המתקנת, שעברו במחיצתו.

גד ליאור: "אני בוגר בי"ס ממלכתי דתי, וחילוני כיום. אבל הניצוץ בעיניים של הרב פינטו עשה לי משהו. אולי גם הצדיק שטמון שם, שאפילו הבולגרים מספרים על נפלאותיו. לפעמים אתה צריך לסטור לעצמך כדי להאמין שאתה עומד ואומר סליחות והתרת נדרים, כשמסביב עם אנשים דומעים ונרגשים, מבכירי אנשי העסקים בארץ. אני מאמין שבכל יהודי יש בו ניצוץ יהודי, אפילו אלו שעושים משתה בליל יום כיפור רח"ל, ואם הם היו פוגשים את הרב פינטו, גם הם היו מתנהגים אחרת".

שלום ירושלמי: אני אמנם מחובר למסורת, אבל חילוני, ופה זה היה אירוע מסוג מיוחד, עם רב כריזמטי, אדם שאי אפשר שלא להתפעל מכמות הידע שלו, מדרכו, מהנאום, הדרשה, היחס לאנשים. שם בחו"ל עם הרב פינטו לא היה את מה שמרחיק. שם היה תיקון, יהדות נטו. היה שם חיבור בלתי אפשרי בין כל חלקי האוכלוסייה, עשירים ועניים, חילונים וחרדים".

אז מדוע בארץ לא מצליחים לעשות את החיבור הזה, את הגשר בין החילוניים לדת. יוסי אליטוב - הפרשן הפוליטי של 'משפחה' תולה את הבעיה במחנאות החברתית הבולטת בארץ: "יש משהו בעייתי בארץ. אמר לי איש עסקים מארגנטינה שהוא לא מוותר על תפילה בשבת בבית כנסת, וזה לא מסמן אותו בתווית כלשהיא, אבל כאן בארץ הכל לפי תווית, לפי מחנה. כל פעם שהמסך מורם ורואים חוויה יהודית טהורה ללא המחנאות המקומית, מרגישים שהאמת שואבת אליה את כולם. כך זה בחצר הרב פינטו, האמרה ש"חושך לא מגרשים במקלות" - אצלם זוהי סיסמה. צריך להפסיק לתייג, ולקבל את כולם כיהודים".

ולצד הביקורת הנוקבת על ההתנהגות החרדית, זו המרחיקה את החילוניים מהדת, ומשניאה אותה עליהם, יש להם גם תובנות על ההתנהגות החילונית חסרת הפרופורציות, והם אינם חוסכים גם אותה.

שלום ירושלמי: "התראיינתי אצל גבי גזית והוא שפך אש וגפרית על ה"עבודת אלילים" הזו... אני חושב שגם בציבור החילוני ישנה הגזמה וחוסר סובלנות באופן מוגזם"

גד ליאור: "כשיצאתי שאלו אותי חברים האם התחרפנתי, עניתי שזו עבודה עיתונאית נטו. אחר כך, כשאחד מהם קרא את הכתבה, הוא אמר לי תסדר לי, אולי גם אני אסע אליו, אולי גם לי יקרה את המשהו הזה..."