
בפרשה שלנו ישנה מילה שמופיעה פעמיים. פעם אחת אצל יעקב: "וימאן להתנחם", ופעם אחת אצל יוסף: "וימאן" לאשת פוטיפר. על פניו, אין קשר בין שני הסירובים הללו, אלו שני סירובים שנראים שונים לגמרי. אחד של אב שכול שכואב עד עמקי נשמתו ולא מסוגל להשתחרר מהכאב על אובדן בנו. והשני - סירוב של נער יפה תואר שנמצא רחוק מהבית, ומצליח להחזיק מעמד מול פיתוי קשה. אבל רבותינו מחברים את שני ה"וימאן" האלו.
יעקב לא מצליח להתנחם, אבל לא בגלל שהוא לא "מקבל" את האובדן. הוא פשוט לא מוכן לוותר על מי שיוסף היה עבורו. הוא ראה בו ילד מיוחד. ילד עם לב רגיש וכישרון גדול. גם כשהיה נער קצת מפוזר, "מסלסל בשערו", כמו שרש"י כותב, יעקב ראה מעבר לזה. הוא זיהה בו יכולות. הוא האמין בו באמת. זה לא היה דמיון. זו הייתה ראייה עמוקה של אבא שמכיר את הבן שלו עד הסוף.
והאמון הזה נצרב ביוסף. ילד שמרגיש שיש מי שמאמין בו, זה ילד שמתהלך בעולם בצורה אחרת. גם אם הוא רחוק. גם אם עובר עליו מה שעובר. כי האמון הזה שהוא קיבל הופך להיות הקול הפנימי שלו. זו "דמות דיוקנו של אביו". זו תחושה חזקה של "יש לי אבא שמאמין בי. אני לא אאבד את מי שאני"
וכשפרשת השבוע מספרת על אשת פוטיפר שתופסת את יוסף "בבגדו", מסבירים בחסידות שהמילה "בגד" רומזת לבגידה. היא בעצם רמזה לו: אתה כבר נחשב לבוגד. אחיך זרקו אותך. איש לא רואה אותך. אתה לא שייך לשום מקום. אז מה אכפת לך עוד עבירה אחת. וזו נקודה מאוד חשובה כי הרבה ניסיונות מתחילים בדיוק מהמקום הזה. ילד שמרגיש שאין לו ערך. בחור שמרגיש שאף אחד לא מצפה ממנו לכלום. אדם שמרגיש שכבר נפל, אז מה כבר יש להפסיד.

כיצד יתמודדו צאצאי המכבים עם ה-AI? // הרב חגי לונדין
אבל יוסף לא 'קנה את זה'. הוא הרגיש שיש מישהו שמחזיק בו, שמאמין בו בלי תנאי, וזה מה שנתן לו כוח לברוח. זה הקשר בין המילה "וימאן" בשני המקומות. יעקב "מאן" לשכוח מי יוסף באמת. יוסף "מאן" לאבד את עצמו. האמון של יעקב הפך להיות הדלק הפנימי של יוסף.
מה המסר אלינו? כל אחד מאתנו פוגש אנשים שקשה להם. ילד בבית. בן משפחה. חבר. מישהו שעובדים איתו. ברוב הפעמים אין לנו פתרון לבעיה שלהם. אבל יש לנו יכולת לתת להם אמון. להגיד במילים פשוטות, או אפילו במבט או בשתיקה: אני איתך. אני רואה את הטוב שבך. אתה חשוב. אתה לא לבד. תבחרו אתם את מה שנכון לכם. האמון הזה יוצר בסיס חזק מאוד בנפש, והוא יכול להחזיק אדם ברגעים שאחרים אפילו לא רואים אותם.
מקורות:
'דברי שלום' מקוידינוב
'תפארת עוזיאל' לרה"ק רבי עוזיאל מייזליש זצ"ל, תלמיד המגיד ממעזריטש
'אך פרי תבואה' (לרה"ק רבי צבי הירש מליסקא זצ"ל)
להערות: yehiratson@gmail.com






0 תגובות