הבחירה של כתב העת היוקרתי Nature בפרופ' יפעת מרבל כאחת מעשרת האנשים המשפיעים ביותר במדע לשנת 2025 אינה רק הכרה בהישג מחקרי כביר, אלא עדות לניצחונה של רוח יצירתית שסירבה להתיישר לפי המוסכמות.
מרבל, חוקרת אימונולוגיה וביוכימיה ממכון ויצמן למדע, נחשבה בצעירותה ל"פוטנציאל מבוזבז" לאחר שנפלטה ממערכת החינוך ללא תעודת בגרות. שנים מאוחר יותר זכתה בציון פסיכומטרי יוצא דופן של 752 שסלל את דרכה לאקדמיה. בגיל 43 אובחנה עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD), והחלה לתפוס את השונות שלה לא כפגם, אלא כיתרון המאפשר לה להתבונן במציאות מזווית שונה ורעננה.
נקודת המבט הייחודית הזו היא שהובילה אותה לחטט דווקא ב"פחי האשפה" של התא – אותם מבנים המכונים פרוטאזומים, שתפקידם המוכר עד כה היה גריסה ומיחזור של חלבונים פגומים.
בזמן שהעולם המדעי ראה בהם מכונות פשוטות, מרבל וצוותה תהו מדוע המבנה שלהם כה מורכב. הם גילו מנגנון חיסוני חדש ומסעיר: בעת זיהום, הפרוטאזום משנה את פעולתו ומייצר רסיסי חלבון (פפטידים) שהם למעשה חומרים אנטי-חיידקיים טבעיים. הגילוי הזה חשף קו הגנה ראשוני בגוף הפועל באופן עצמאי וללא צורך בהפעלת מערכת החיסון המסורתית. החוקרים זיהו פוטנציאל ליותר מ-270,000 סוגים של חומרים כאלו העשויים להוות בסיס לדור הבא של התרופות האנטיביוטיות.
ההכרה העולמית המרשימה הזו הגיעה בשיאה של תקופה אישית ולאומית מטלטלת, כאשר במהלך מבצע "עם כלביא", נהרסה מעבדתה של מרבל במכון ויצמן כליל מפגיעת טיל בליסטי ששוגר מאיראן.
אך למרות ההרס הפיזי, פרופ' מרבל – שהיא גם אם לשלושה ושותפה להקמת חברת הסטארט-אפ "Promise Bio" – המשיכה להוביל את המחקר ששינה את מה שחשבנו על היכולת של הגוף להגן על עצמו.
0 תגובות