מהרגע שבו חדר הרוצח הנתעב למועדון התל אביבי היה ברור למשטרה ולאנשים שהיו במקום שזה לא חרדי. כל שונאינו מימין ומשמאל כבר השחיזו חרבותיהם. המתינו בקוצר רוח לרגע שבו "האיש בשחור" יתגלה כלבוש שחורים. הם רצו להטיל בנו את רפשם הפנימי, אך בלמו עצמם. עד שבא האוויל התורן במחנה החרדי, חייל חסר בינה ודעת, ששיגר כמה הודעות טיפשיות וריכז מחדש את כל הקנים לעברנו. הבוז לו ולשכמותו שבגינם אנו הופכים לאסקופה נדרסת על לא עוול בכפנו