כל ילד יהודי יודע שאסור לספור יהודים, כאשר רוצים לספור מוצאים טריקים של השתמשות בפסוקים או בכל תחליף אחר העיקר לא לספור יהודים, והנה בפרשתנו מוצאים אנו את הציווי לספור את עם ישראל בצורה של נתינת כופר נפש ועל ידי זה יימנעו מנגפים בעת הספירה.
נחלקו הפרשנים בסיבת איסור הספירה, מכנה משותף אחיד יש לרובם כאשר אדם נספר הוא מדיד כלפי עצמו, זכויותיו וחובותיו נמדדים בהתאם לחובותיו עלי אדמות, והיות ואין אדם אשר יעשה טוב ולא יחטא יש סכנה גדולה בספירה כי זה גורם לדין פרטי על כל אחד ואחד.
הלורד הרב יונתן זקס זצ"ל מציע פרשנות שונה אולי ע"פ דברי הפרשנים, בספרו מבקש הרב להפנות את תשומת ליבנו לכך שהתורה מאפשרת כן לספור וללא פחד דווקא כאשר מתקיים "כי תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֘ לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לה' בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם:(יג) זֶ֣ה׀ יִתְּנ֗וּ כָּל־הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לה' " אם ישנה נתינה, איך פחד מספירה.
ככל שהאדם מקריב את חייו למען עם ישראל ונותן מעצמו למען האחר, הוא מוגן! , לדוגמא הנביא ירמיהו אומר: "לכן כה אמר יהוה אם תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם" מסביר רש"י את כוונת הפסוק: "ואם תוציא יקר מזולל" - אם תוציא אדם הגון מאדם רשע שתחזירנו למוטב "כפי תהיה" - שאני גוזר גזירה ואתה מבטלה" כשאדם משפיע טוב על העולם הקב"ה נותן לו כוח לבטל גזירות! הכוח העוצמתי של האדם שתורם לעולם כמובן במטרה של להוציא יקר מזולל הוא כוח עוצמתי.
דוגמא נוספת מביאה הגמרא במסכת בבא בתרא (קטז א) "דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנא' חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה" וביאר בנמוקי יוסף [נג א מדפי הרי"ף] "מנהג זה בצרפת כל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו," יעו"ש. ומה העניין ללכת למי שתופס ישיבה? אלא שיש לו את הזכות הגדולה של תרומה לרבים, ומי שתורם ומשפיע יכול כאמור לבטל גזירות.
על פי זה ניתן להבין היטב את דברי האור החיים בפרשתנו שמייחס על דרך הרמז את המילים כי תשא את ראש בני ישראל אל הגדול שבישראל אל גדול הדור, שנלקח השמימה בעוונות הדור, והדרך לכפר זה על ידי התרומה שכל איש מישראל יתן, וצריך להבין את הקשר בין הדברים, אלא שהיות שהזכות של גדול הדור זה התרומה הענקית שהוא תורם לדור שהוא חי בו, אז כשהוא נלקח בעוונות הדור הצורה לכפר על זה היא בתרומה של כל אחד ואחד.
לפני ז"ך שנים בימים אלו עלה בסערה השמיימה אחד מענקי הרוח שהכירה היהדות במאות האחרונים, מורי זקני הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זיע"א, גדלותו בתורה איננה צריכה לעדותי ולמילותיי, כל כך הרבה שנים ופסיקותיו וחידושיו נלמדים בשמחה בכל היכלי התורה ובבתי היהודים, חדשנותו ופיקחותו הקנו לו את מקומו הבלתי מעורער בקדמת המזרח של עולם התורה וההלכה בקונצנזוס מוחלט מקיר לקיר של כל שומר תורה ומצוות.
תרשו לי בשורות אלו לא להתייחס לגדלותו בתורה ופסיקותיו ההלכתיות שהינם אור לנו בחול ובשבת, הזרקור חייב להיות מופנה לנושא שאולי אינו פוליטיקלי קורקט כל כך, האחדות בתמימות ששררה סביב האדם הענק הזה, שמצד אחד דבק בכל כוחו בקיום שמירת כל סעיף קטן בהלכה ומאידך גם אנשים שלכאורה ע"פ חזותו וסביבתו היו אמורים להרגיש זרים בסביבתו, חשו אליו קרבת רב מובהק ואב ובנו.
לא היה קיים בסביבתו מגזריות ועדתיות, אדרבא כל דיון הלכתי שעסק בו הוא דאג לבאר את פסיקתו לכל העדות, אווירת האחדות ששררה סביבו הייתה נדירה אז ובוודאי היום, היכולת שלא להבחין ולהתבטאות כלפי אדם אחר בעקבות סוג הכיפה שלו או צבע העור שלו, היא העוצמה ולדעתי התרומה האדירה של אותו אדם גדול לעם ישראל כולו.
הוא לא יכל להכיל לשון הרע ורכילות לא רק כשהיה לו נוח, אלא דרך הטוהר הייתה דרכו בחיים, טובת הזולת בכל שעה ביממה ובכל גיל ומצב בריאותי שלו הייתה נר לרגליו, המחשבה על מצוקת האחר הובילה אותו אל מחוזות מרחיקות לכת שבזכות זה נתברך עם ישראל בפסיקותיו בתחומים רבים כגון החשמל בהלכה.
רגישותו לצרכי החלש והדל חקוקים בספר תולדותיו בדאגה ליתומים ואלמנות, גרושים וגרושות, חולים ובודדים, וכל זה ללא לשכה או ארגון, ללא משרד או עוזרים, ואפילו ללא נהגים מסודרים עם רכבי שרד, ושאר גינוני חצרות.
מאות אלפי שקלים שעברו דרכו לנזקקים ואולי יותר מכך, ומעולם לא דבק בו לרגע אחד שקל בודד, חשוכי בנים שהיה שותף איתם בכל לב במצוקתם, הורים לילדים חולים במחלות גנטיות שהגרש"ז חש את מכאובם ברמה האישית ודחף להקמת ארגון "דור ישרים" למניעת מחלות גנטיות, גמחי"ם של סוגי צרכים מיוחדים כגון עששיות לחופה שבדיעבד נודע שהוא עמד מאחריהם, וכל זה מתוך מבט של ראיית האחר.
כולם חשו בני ביתו, כולם חשו את קרבתו, כל תלמיד חש שהוא רבו המובהק.
אבל מעל לכל זה ובתוך כל זה, הייחודיות הגדולה זה ההכלה הכלל מגזרית ועדתית, משהו שכל כך רחוק מהתפיסה היום, מגזרים שלמים המתרחקים אלו מאלו, אך הוא בנפשו הרוממה איחד ותפר את הקרעים, ועיצבם תחת מטריה אחת של עולם התורה וההלכה, ללא כל השמעת אג'נדה רוחנית חינוכית ומגזרית, או מאמרי דעה ורוח, הוא לא חיפש במה אבל היה במרכז הבמה.
אז כמו היום היה את הקומץ אנשים שדמותו הנערצת הפריעה לשלוות חייהם, היה קשה להם להכיל שישנה דמות נערצת שתורמת ותרמה כל כך לעולם כולו, גם שהוא בגדלותו התיר את החשמל בשבת ופתיחת פקקים היו שידעו לזרוק נבלת חתולה לחלון ביתו הקדוש שבשערי חסד תרתי משמע, גם היום יש שיודעים לזרוק נבלות של חתולות לחלון ביתו הקדוש ולנסות לחבל במורשתו המפוארת.
"מעודו הרביץ תורה לרבים והעמיד תלמידים הרבה בישיבת קול תורה" את זה ביקש האדם הענק הזה לחקוק עלי מצבה מעל מקום מנוחתו, כמה צניעות כמה ענווה כמה פשטות! לא מהפכות! לא חשיפות! לא רעידות אדמה! זוהי כל מצבתו וזה סך סיכום סיפור פ"ד שנות חייו שנסתיימו לפני ז"ך שנים.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין