פרשת תזריע: "כל כך טבעי, שלא תשלוט בעצמך"?

פרשת תזריע: אל מול אותו משפט - שמופיע בגב אחד החטיפים ובו פתחנו "כל כך טבעי, שלא תשלוט בעצמך", נציב משפט נגדי: "אם אכן האדם לא שולט בעצמו, אזי במה הוא עדיף מעצם החטיף"? מה בינו לבינו? כי מותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל. לבד הנשמה הטהורה, והעבודה שבאה בעקבותיה

הרב אלכסנדר ליפשיץ | כיכר השבת |
"כל כך טבעי, שלא תשלוט בעצמך" (צילום: פלאש 90)

"מה לעשות? כך נולדתי!. נולדתי כעסן, גאוותן, בעל תאווה, וזהו!", הוא טוען בלהט.

הגדילה לעשות אחת מחברות החטיפים שמפרסמת בגב המוצר שלה את המשפט הבא: "כל כך טבעי, שלא תשלוט בעצמך".

על פניו זה נשמע נכון. כך נולדנו ואילו הם תכונותינו, וזה "טבעי" שלא נשלוט בעצמינו.

האומנם?

להבדיל, היהדות כידוע, דורשת מהאדם במשך כל ימי חייו, לעבוד על עצמו, לשפר ולהשתפר בכל תחום, ובפרט בעבודת המידות, וכדבריו המפורסמים של הגר"א מוילנא (בפירושו למשלי ד, יג) "כי מה שהאדם חי הוא כדי לשבור את המידה שלא שבר עד הנה, ולכך צריך תמיד להתחזק, ואם לא יתחזק למה לו חיים?!"

בדומה לזה כתב רבי אלימלך מליז'ענסק ב"צעטיל קטן" המפורסם שלו (אות ט"ז): "האדם לא נברא בעולם רק לשבר את הטבע".

בעיונינו זה, נלמד על עוצמתם של הדברים ממקור מפתיע מאוד. נלמד עד היכן מסוגל האדם להעפיל בעבודת מידות עיקשת ורצופה.

*

משה רבינו.

מי היה משה רבינו?

הוא אבי הנביאים. הוא מוסר התורה. הוא מנהיגם של ישראל – במסירות נפש אדירה - החל מיציאת מצרים ובכל שנות המדבר. הוא השופט (ראה תחילת פרשת יתרו). הוא העניו מכל האדם. וכך, אפשר להמשיך בתיאור גדלותו וצדקותו של משה ברבדים רבים ועצומים.

בשתי מלים מגדירה התורה את משה רבינו בתחילת פרשת וזאת הברכה: איש האלוקים.

גדלות עצומה. שלימות שהיא הרבה הרבה מעבר להשגתינו.

האם יכול אדם להגיע למדרגותיו העצומות של משה רבינו?

לכאורה, ברור שלא. הוא הלא "נולד על הפסגה". אחרת, קשה להבין איך הוא הגיע למדרגות עצומות שכאילו.

הרמב"ם כותב אחרת, הנה:

"אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע.  אין הדבר כן, אלא כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כיליי או שוע; וכן שאר כל הדעות". (פ"ה מהל' תשובה ה"ב).

הרמב"ם מעמיד את כל אחד ואחד מאיתנו, על סולם מאוד מפתיע. בראשו ניצב משה רבינו (!), ובתחתיתו ניצב – להבדיל - ירבעם בן נבט, מי שהיה מלך רשע שחטא והחטיא את ישראל.

והאדם – כל אדם – צריך ויכול לבחור ביניהם.

משמע, יכול האדם להיות צדיק כמשה רבינו. [נעיר, כי נראה ברור שהרמב"ם לא התייחס למדרגת הנבואה של משה, שהלא אחד מי"ג עיקרי האמונה הוא "שנבואת משה רבנו עליו השלום היתה אמיתית, ושהוא היה אב לנביאים, לקודמים לפניו ולבאים אחריו". הרמב"ם מתייחס – כפי שמפורש בדבריו – למדרגת הצדקות של משה רבינו.]

וכאן הבן שואל, האומנם?!

משה רבינו בוודאי נולד עם נשמה גבוהה מאוד, עם כחות והשגות רוחניות אדירות, עם כשרונות עצומים וכו', האם אכן אדם רגיל יכול להיות צדיק כמשה?

משה רבינו נולד על פסגת הר האלוקים, לא?!

מספר תשובות לשאלה, ואנו נשיב עליה בסיפור מפתיע אודות משה רבינו. סיפור שילמד אותנו שמשה רבינו לא נולד כלל וכלל על הפסגה. אדרבה, הוא היה מאוד מאוד רחוק משם.

איך בכל אופן הוא הגיע אליה? הבה נראה.

[אדגיש בראשית הדברים, כי על הסיפור הבא קמו עוררין רבים, ויש מגדולי ישראל ששללו את הסיפור מכל וכל, ומ"מ תמכנו יתדותינו בכמה גדולים שכתבו אף הם את הרעיון שמובא בסיפור, ונציין בהערה שבסוף המאמר לדבריהם.]

*

וזה דבר המעשה, כפי שהוא מובא בפירוש "תפארת ישראל" (על המשניות) בסוף מס' קידושין:

לאחר נסי יציאת מצרים וקריעת ים סוף, שמעו העמים כולם על גדולתו של משה רבינו וגדלותם של ישראל, כפי שנאמר בשירה:

שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן, חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד, נָמֹגוּ כל יֹשְׁבֵי כְנָעַן.

מלך אחד, שגם אליו הגיע שמעו של משה רבינו, חפץ מאוד להכיר אותו. לאותו מלך היו יועצים וחכמים שהיו בקיאים בחכמת הפרצוף, והוא שלח אל מחנה ישראל שבמדבר את אחד מגדולי הציירים שבממלכתו על מנת שהוא יצייר את פניו ותארו של משה רבינו. דרך הציור רצה המלך לעמוד על טיבו וגדלותו של משה רבינו.

הצייר אכן הגיע למחנה ישראל והוא הצליח לצייר את תווי פניו של משה רבינו. הוא חזר עם הציור המיוחד הזה לארמון המלך – משלחו. המלך כינס מיד את כל חכמיו הבקיאים בחכמת הפרצוף, על מנת לנתח – דרכו - את סוד כוחו וגדלותו של משה רבינו.

והנה, הפלא ופלא! החכמים כולם השיבו למלך פה אחד כי "אם נשפוט על פי ציור קלסתר פניו של האיש הזה המפורסם לגדול, נאמר לאדונינו כי הוא רע מעללים, בגאות וחמדת הממון ובשרירות הלב, ובכל חסרונות שבעולם שיגנו נפש אדם המעלה".

המלך היה המום ומזועזע לשמע התשובה הזו. הוא היה בטוח שחכמיו מהתלים בו, או שמא הציור אינו מדויק. הוא הלא שמע על משה גדולות ונצורות, והנה חכמיו מנתחים את תווי פניו בצורה הפוכה לחלוטין.

חילופי האשמות החלו להתנהל בין כתלי הארמון. הצייר טען שציורו מדויק לחלוטין, והחכמים הם אילו שטעו בהבחנתם. ולעומת זה החכמים טענו כי דבריהם דברי אמת, והצייר הוא זה ששגה במלאכתו, ולא צייר את משה כדבעי.

המלך היה נבוך לחלוטין. הוא החליט שלא לסמוך על איש, אלא לנסוע בעצמו על מנת לפגוש ולראות בעיניו את "האיש משה".

וכך הגיע המלך "ברכבו ובפרשיו ויבוא אל תוך מחנה ישראל, וכבואו וישא עיניו וירא את משה איש האלקים מרחוק".

ברגע שהמלך זיהה את משה רבינו הוא הוציא מיד מתרמילו את ציורו של הצייר, והנה הוא רואה בעיניו שאכן תמונתו של הצייר תואמת לחלוטין את המציאות. כך אכן נראה משה. המלך עמד לאבד את עשתונותיו, הלא על תווי הפנים הללו אמרו חכמיו כי הם מעידים על דברים שליליים.

"וילך ויבוא בעצמו אל אהל איש האלקים (משה) ויכרע וישתחוה לאפיו, ויספר למשה כל הדברים האלה אשר נעשו. ויאמר עוד, בי ה' איש האלקים, הנה קודם ראותי פניך פני אלקים אמרתי, אך אולי הצייר טעה במלאכתו, לבעבור חכמי מפורסמים לבקיאים מאד בחכמת הפרצוף, ואין דוגמתם; אך עתה, אחרי ראותי כי תמונתך מכוונת אל הציור אשר הביא הצייר, לא נותר בי רק לומר כי חכמי בגדו בי, וכי חכמי אליל הם וחכמת מה להם, והם אוכלי שולחני ויתעוני מאז בהבליהם".

המלך ביקש להסיק כי הבעיה היא בחכמיו. אך משה רבינו השיב לו את הדברים הבאים:

"ויען משה איש האלקים ויאמר, לא כן! גם הצייר, גם חכמיך, נפלאים הם בידיעתם ובחכמתם", ומה בכל אופן פשר העניין?

"אולם דע לך! כי אילו הייתי בטבע באמת כפי ששמעת ממדותי, לא טוב אנוכי מבול עץ יבש — כי גם ממנו נמנעו ונחסכו כל חסרונות האדם, ואם כן, הכי בעבור זה אהיה יקר בעיני אלקים ואדם?

אמנם כן ידידי! לא אבוש לומר לך, כי כל החסרונות אשר שפטו עלי חכמיך, כולם קשורים בי בטבע, ואפשר עוד יותר מאשר שפטו חכמיך, ואני בכח אמיץ הנה התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם, עד אשר קניתי לי הפוכם לטבע שני, ולכן ובעבור זה יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת".

משה לא נולד על הפסגה, אילו הוא היה נולד שם לא הייתה גדולתו נחשבת, כי מלאכים יש בשמים. בני האדם, מעצם טבעם ובריאתם הם "מתמודדים". וגם משה רבינו בכלל.

ואדרבה, משה מוסיף ואומר שאכן מטבעו שייכים אליו כל אותם מידות שליליות שראו בו אותם החכמים, אך "בכח אמיץ הנה התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם", ולכן, ורק לכן, "יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת".

*

ואם נדמה שמא חלילה, הקטנו את דמותו של משה רבינו בסיפור זה. חלילה וחלילה.

אדרבה ואדרבה, זוהי גדולתו של איש האלוקים. למרות הטבעים השליליים בהם הוא נולד, הוא הצליח להתגבר עליהם ולכובשם, ולהגיע לפסגת הפסגות "איש האלוקים".

*

וממשה עד משה. מלמדינו "הנשר הגדול" בדבריו הנזכרים לעיל, ש"גם אתה יכול".

כן. גם אתה יכול להיות צדיק כמשה!

כי הלא גם משה לא נולד על הפסגה, אדרבה, הוא נולד הרחק הרחק ממנה, ודווקא משם הוא פילס את דרכו ברוב יזע ועמל, עדי הגעתו למדרגה העצומה של "איש האלוקים".

*

רבינו אליעזר פאפו, בעל ה"פלא יועץ" כותב בספרו, בערך "עמל" את הדברים הבאים:

עמל זה כלל גדול בתורה אשר בו תלוי כל קיום התורה וכל היהדות, כי אדם לעמל יולד על התורה ועל עבודת השי״ת.... ובוודאי הגמור שגם אברהם, יצחק, יעקב, ומשה רבנו וכל הקדושים - היה להם יצר הרע כמונו כמוהם, אלא שע״י עמל ויגיעה רבה כפו את יצרם לידבק ביוצרם עד שלבסוף נהפך להם לאוהב, ונעשה מרע – ריע.

*

גאון המחשבה, הגה"צ ר' יצחק הוטנר זצ"ל מלין - באחת מאיגרותיו המפורסמות לתלמיד שהתאונן על ה"נפילות הרוחניות" שלו – על אופן כתיבת ספרי תולדותיהם של גדולי התורה ("פחד יצחק", אגרות ומכתבים, איגרת קכב):

"רעה חולה היא אצלנו שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלימות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם. מספרים אנו על דרכי השלימות שלהם, בשעה שאנחנו מדלגים על המאבק הפנימי שהתחולל בנפשם.

הרושם של שיחתנו על הגדולים מתקבל כאילו יצאו מתחת יד היוצר בקומתם ובצביונם. הכל משוחחים, מתפעלים ומרימים על נס את טהרת הלשון של בעל החפץ חיים זצ"ל, אבל מי יודע מן כל המלחמות, המאבקים, המכשולים, הנפילות, והנסיגות לאחור, שמצא החפץ חיים בדרך המלחמה שלו עם יצרו הרע, משל אחד מני אלף. ודי לנבון שכמותך לדון מן הפרט אל הכלל".

וע"ע בדבריו הנפלאים שם, שהמה מחזקים מאוד את העולים במעלה המסילה העולה בית קל.

*

מצות ברית מילה שמופיעה בתחילת הפרשה (תזריע)

- וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ - מלמדת אף היא את המסר הזה לדורות.

בעל ה"חינוך" מבאר מדוע לא נולדנו מהולים, וכך הוא כותב בספרו (מצוה ב'):

"ורצה להיות ההשלמה על ידי האדם, ולא בראו שלם מבטן, לרמוז אליו, כי כאשר תשלים צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו".

מן הגוף, נלמד על הנפש. כשם שיש בידינו ובכוחינו להסיר את ערלת הגוף, כך אנו מסוגלים להסיר את ערלת הלב.

*

אל מול אותו משפט - שמופיע בגב אחד החטיפים ובו פתחנו "כל כך טבעי, שלא תשלוט בעצמך", נציב משפט נגדי: "אם אכן האדם לא שולט בעצמו, אזי במה הוא עדיף מעצם החטיף"?

מה בינו לבינו?

כי מותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל. לבד הנשמה הטהורה, והעבודה שבאה בעקבותיה.

הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ, (משלי ד, יג).

שבת שלום!

*

[הערה: כפי שהזכרנו בגוף הדברים, סיפור זה אודות משה רבינו עורר פולמוס גדול, ורבים מגדולי ישראל תמהו עליו תמיהות רבות שאין כאן המקום להרחיב בהם. ביניהם, המהרי"ל דיסקין זי"ע ששלל את הסיפור מכל וכל. הגדיל לעשות הגה"צ ר' חיים יצחק אהרן רפופורט זצ"ל – שהיה מגיד מפורסם בירושלים ובעמח"ס "עיני יצחק" ו"מנחת אהרן" - שחיבר קונטרס מיוחד בשם "כליל תפארת", שכולו מוקדש לשלילת סיפור זה מכל וכל.

ואמנם יש לציין כי ב"שיטה מקובצת" נדרים (לב ע"ב) מוזכר סיפור דומה. אך שם הוא לא מסופר אודות משה רבינו אלא אודות "חכם אחד".

כמובן, שאין בכוונתינו להכניס את ראשינו בין ההרים הרמים, ומכל מקום תמכנו יתידותינו בהבאת הסיפור, משום שבספרים הק' המצויינים להלן, לא מובא אמנם הסיפור כפי שמספר אותו בעל התפא"י, אולם מדבריהם משמע במפורש שאכן משה נולד עם מידות שליליות, ורק בכוח עבודתו, הוא העפיל לכל אותם מעלות רמות ונשגבות. (וכפי שהדגשנו בגוף הדברים, אין הדבר פוגע ח"ו בגדלותו, ואדרבה.)

ואילו הם: "דגל מחנה אפרים" סוף פר' כי תשא, ע"ש היטב בדבריו בשם זקנו הבעש"ט הק'; "קדושת לוי" פר' תרומה ד"ה למה; "אור פני משה" תחילת פר' חוקת.

כן עיין בפירושו של בעל ה"אור החיים" הק' בפרשת "וזאת הברכה" שכתב אודות תארו של משה "איש האלוקים" את הדברים הבאים: "עוד נתכוין במאמר זה להעיד עליו, כי כל התעצמו במדות הטובות הידועות לו לא היו אלא לצד יראתו מאלוקיו, לא שהיה טבעו מסייעו אל הדבר". וע"ע ילקוט שמעוני (בהעלתך, רמז תשלט) "...קשה היה, אלא שהיה שולט ביצרו". ודי בזה.]

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר