בפרשת השבוע ‘חקת’ אנו עוסקים במצוות פרה אדומה. בציווי מופיעים: עץ ארז, אזוב, ושני תולעת. חז"ל מלמדים שמי שמגביה עצמו כארז – עליו להשפיל עצמו כאזוב.
באחד משיעורי המוסר, שאל בחור את המשגיח: "מדוע התורה דורשת מהאדם להשפיל את עצמו? מובן שלא ראוי להתגאות, אבל השפלה עצמית – האם אין בכך סכנה לייאוש ולנפילה?"
השיב המשגיח: בוא ואספר לך סיפור אחד שיבהיר לך את הדברים.
מעשה בבחור מירושלים שנקלע למשבר. חדל מללמוד, הסתגר בבית, ואיבד כל חשק. ניסו לעודדו, לדבר על ליבו – לשווא.
במאמץ אחרון הציעו לו לפגוש את מרן ר' אהרן לייב שטיינמן זצ"ל. הבחור התרצה. ונסע לבני ברק.
כשהגיעו, הבחין מרן רבי ארהן לייב זצ"ל מיד במצבו – גם במה שלא נאמר. שאל אותו ברוך: "למדת פעם בבא קמא?" – "כן", ענה הבחור, "גש, ותוציא גמרא." הבחור הוציא.
"אתה מכיר את רש"י על 'יאוש שלא מדעת'?" – "לא ממש..."
מרן פתח בגמרא ס"ח ע"ב, ד"ה גניבה, וקרא: ‘הגונב נפש ומכרו – אין כאן יאוש, שאין אדם מתייאש על עצמו’.
מרן הביט בו ואמר: "אדם – לא לעולם לא מתייאש מעצמו. כך קבעו חז"ל לשעה ולדורות. גם אתה אל תתייאש. הכל תלוי בך. זהו ניסיון משמים, ולפום צערא אגרא. אתה מסוגל, כעת בוחנים אותך – ואם הרבה רצון טוב אתה תעמוד בזה." ובסייעתא דשמיא, הבחור חזר לעצמו ועלה שוב על דרך המלך.
0 תגובות