בפרשת השבוע, פרשת קרח, אנו קוראים על אחד הסיפורים הקשים שמופיעים בתורה: מחלוקתו של קרח על משה רבנו ועל אהרן הכהן.
משה ואהרן נבחרו על־ידי הקדוש ברוך הוא להנהיג את עם ישראל מתוך שעבוד מצרים, דרך קריעת ים סוף, מעמד הר סיני וארבעים שנות נדודים במדבר. זו הייתה שליחות קשה וכבדה: להוציא עם שבור ומפוחד מכור הברזל המצרי, לחזק אותו, להנהיג אותו, ולהביא אותו ליעדו.
משה רבנו לא חיפש כבוד ולא רדף אחר שררה. להפך, כשהקדוש ברוך הוא שלח אותו לפרעה, הוא אמר בענווה: "מי אנכי כי אלך אל פרעה". אבל הקדוש ברוך הוא בחר דווקא בו ובאחיו אהרן.
קרח, שהיה איש בעל מעמד והון, לא השכיל להבין שמנהיגות אמיתית אינה נקנית בכסף, בכבוד או במעמד, אלא בבחירה אלוקית, בענווה ובשליחות.
המחלוקת שהצית קרח גרמה לאסון גדול, ומכאן אנו לומדים עד כמה צריכים להתרחק ממחלוקת, בפרט כשהיא נובעת מגאווה, קנאה ורדיפת כבוד.
המסר של פרשת קרח הוא ברור: לחפש את המאחד, להתרחק ממחלוקת, להרבות שלום ואהבת ישראל, ולזכור שמחלוקת ממיטה חורבן, והשלום מביא ברכה.
0 תגובות