"בקרבתם לפני ה' - וימותו"
חידה לפרשת אחרי מות:
למה שני בני אהרן - נדב ואביהו - מתו?
תשובה: כל התשובות נכונות.
הפרשה שלנו - אחרי מות - נפתחת בסערה, התורה מזכירה בקיצור נמרץ את מיתת שני בני אהרן, ומשם גולשת התורה עמוק עמוק אל היום הקדוש והנשגב בשנה, יום הכיפורים וקרבנותיו.
וכולם שואלים: למה מתו נדב ואביהו?
על שאלה זו רבו התירוצים מספור: הם מתו בגלל שהקטירו קטורת, בגלל שנכנסו למקדש שתויי יין, בגלל שלא התחתנו, בגלל שלא הולידו ילדים, בגלל שהורו הלכה בפני רבם בגלל בגלל בגלל…
ובכן רבותי, לפני הכל ואחרי הכל, הרי התורה כותבת במפורש למה הם מתו: "בקרבתם לפני ה' - וימותו", הם התקרבו יותר מדאי לה'!!!
אבל אנחנו רוצים להבין מה הקטע?
וכי מי שמתקרב לה' (נהיה יותר דתי), אחת דתו להמית?
מה הסיפור כאן?
הפלא ופלא!!!
מסתבר, שכאשר נבין את מהות מיתתם של שני הקדושים הללו, אז נגלה שכל התשובות נכונות.
מפורסם ביאורו של האור החיים, שמיתת בני אהרן היתה מרוב דבקותם בה' יתברך.
וזה לשונו: "שנתקרבו לפני אור העליון בחיבת הקודש ובזה מתו, והוא סוד הנשיקה שבה מתים הצדיקים . . . (ואומרו "וימותו", בתוספות וא"ו) רמז הכתוב הפלאת חיבת הצדיקים: שהגם שהיו מרגישים במיתתם, לא נמנעו מקרוב לדביקות, נעימות, עריבות, ידידות, חביבות, חשיקות, מתיקות, עד כלות נפשותם מהם. והבן".
לפי זה יוצא נהדר, בני אהרן היו בעלי דרגה רוחנית גבוהה, הם מתו מרוב תשוקה לאור הרוחני העליון ("מיתת נשיקה"), ובכל זאת זה היה נחשב לחטא.
מסקנה: יותר מדאי רוחניות נחשב לחטא!!!
וכאן הבן שואל: מדוע ולמה?
האור החיים נוגע בדברים בקצרה: "והנה הם שוים למיתת כל הצדיקים, אלא שההפרש הוא: שהצדיקים הנשיקה מתקרבת להם, ואלו - הם נתקרבו לה, והוא אומרו "בקרבתם לפני ה"'.
דהיינו, בני אהרן הלכו מיוזמתם לקראת האור העליון ואז הם מתו בנשיקה, בשונה מהצדיקים האחרים שהקב"ה הביא להם נשיקה (האיר עליהם אור רוחני נשגב) ואז הם פשוט מתו.
ועדיין עלינו להבין מה החטא בזה?
מה החטא בכך שבני אהרן רצו עוד קצת אור רוחני עליון?
והתשובה היא יותר פשוטה מפשוט:
הקב"ה ברא עולם, "לא תוהו בראה לשבת יצרה", הקב"ה רוצה שיבוא אדם גשמי עם גוף גשמי ויעשה משכן לו יתברך בעולם הזה התחתון.
הידיים הגשמיות יניחו תפילין ויחלקו צדקה.
הרגליים הגשמיות ילכו לדבר מצוה.
הפה הגשמי יאכל מצה ויאמר דבר תורה.
האוזן הגשמית תשמע קריאת התורה.
וכן הלאה והלאה.
אכן, כאשר הקב"ה שולח נשמה יהודית לעולם הזה הגשמי, הוא נותן לה תפקיד, והוא: הקב"ה רוצה שהיהודי יפעל לחבר גוף ונשמה, "לקדש את החומר" חיבור הרוחני והגשמי. וזה כל התורה כולה.
כל התורה נועדה לאזן בין הרוחני והגשמי: שלא יהיה יותר מידי לוהט בקדושה, ולא יותר מדאי שקוע בעניני העולם הזה.
נקח לדוגמא את רבי שמעון בר יוחאי, כאשר הוא יצא מן המערה בסוף ה-12 שנים, הוא היה להוט בקדושה, ומרוב להיטותו כאשר הוא ראה אנשים חורשים וזרעים, הוא נזעק "תורה מה תהא עליה"???
מרוב קדושה הוא פשוט שרף אנשים והעשה אותם גל של עצמות.
וזה לא הענין! זה לא רצון ה'!!!
לכן הקב"ה שלח אותו חזרה למערה להשתלם במידת החסד והחסידות, על מדת החסד נאמר "עולם (ב)חסד יבנה" העולם הגשמי נברא במדת החסד, וזה כמובן מתוך הבנה, שלכל מקצוע גשמי יש תפקיד רוחני.
מזה נבין שכל התשובות נכונות.
בריח התיכון שמחבר את כל הסיבות שבגללם מתו נדב ואביהו - קדושה יתירה.
הם לא התחתנו, לכן הם מתו. האשה מטבעה מקרקעת את בעלה לעניני הגשמיות וצרכי הבית, נדב ואביהו היו קדושים ופרושים מאשה.
הם לא הולידו ילדים, הולדת ילדים היא הפעולה של הורדת נשמות קדושות לעולם הזה הגשמי. נדב ואביהו התקדשו מאשה ולא הולידו ילדים.
נכנסו למקדש שתויי יין, מקדש הוא התקדשות יתירה, ולשתות יין בזמן ההתקדשות משמעותו לעוף בעניני קדושה הכי גבוה שאפשר "נכנס יין יצא סוד" הם נכנסו לעומקי הסודות הרוחניים עד כדי כלות הנפש מן הגשמיות.
וזה בדיוק מה שאמרה התורה בפרשת שמיני הם הקטירו "קטורת זרה אשר לא ציוה אותם" ה' לא ציוה כזו "קטורת" קדושה והתעלות, אבל הם רצו אליה בעיניים פקוחות.
וזה הפירוש ש"הורו הלכה בפני רבם", משה לימד כיצד ה' רוצה שיעשו לו יתברך דירה בתחתונים, אבל הם רצו דרך אחרת.
וכאן מגיע ביאורו הנפלא של רבי לוי יצחק מבארדיטוש ("קדושת לוי"):
"בקרבתם לפני ה' - וימותו" הם התקרבו לה' באופן עצמאי - בלי רבי. לכן הם מתו.
הסדר הנכון הוא שיהודי יתחבר לצדיק אמיתי שיורה לו את דרך ה', שני הצדיקים הללו נדב ואביהו רצו להתקרב ישירות לה', ולכן הם עקפו את משה רבינו מימין, "וימותו" הם מתו מרוב להיטות קדושה.
הרבי מליובאוויטש מבאר שבעקבות מיתת בני אהרן קיבלנו את יום הכיפורים, מהותו של יום הכיפורים הוא לפעול איזון נכון בין קדושה ורוחניות לעניני העולם וגשמיות.
יום הכיפורים הוא משלב שני קטבים:
מצד אחד הכהן הגדול "האיש הכי קדוש" נכנס לקודש הקדשים "המקום הכי קדוש" ביום הכיפורים "הזמן הכי קדוש".
מצד שני הכהן הגדול היה חייב להיות נשוי. זה בכדי שכל הקדושה תהיה מחוברת לעולם הגשמי.
ומה אנחנו לומדים מזה?
להתחבר לצדיק האמת שיורה לנו כיצד אנחנו מחברים בחיינו האישיים את הקדושה הרוחנית והעבודה הגשמית.
נקח לדוגמא עבודה שגרתית כמו נהג אוטובוס, למה הוא נהג אוטובוס?
אפשר לומר שהוא הולך לעשות פרנסה.
אבל הרבי מליובאוויטש מלמד שהנהג אוטובוס הוא בעצם בשליחות, הוא לוקח ילדים בבוקר למקום הלימודים, הוא יכול לחייך לאנשים. יש נהג אוטובוס שמביא איתו מים קרים לנסיעה, לפני פסח הוא מביא איתו טפסי מכירת חמץ, בחנוכה הוא מלביש על האוטובוס חנוכיה גדולה.
זה השילוב הראוי של עבודה גשמית עם הרצון והתכלית.
"להיות לו יתברך דירה בתחתונים".
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר ז"ל.
לתגובות והארות: Misraeli770@gmail.com
שבת שלום.