בפרשת השבוע "אחרי מות – קדושים" מתנוסס לו אחד הפסוקים המכוננים של התורה: "ואהבת לרעך כמוך". על מילים אלו אמר רבי עקיבא, כפי שמביא רש"י:" זה כלל גדול בתורה".
אהבת ישראל איננה רק מידה טובה – הִיא עַמּוּד תָּוֶךְ, יְסוֹד בַּל יִמּוֹט. היא הגשר, היא השער – שדרכו האדם מתקרב אל ריבונו של עולם.
גדול היה רבי לוי יצחק מברדיצ'ב זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר כל כולו היה אהבה אחת גדולה לעם ישראל. כל ימיו בער באש קודש של אהבת ישראל, עד שזכה לתואר המופלא: "סניגורם של ישראל" – זה שמלמד תמיד זכות על עמו, גם בשעת דוחק.
מעשה קטן אך עמוק לימד צדיק אחד, כשהעיד: "לא הבנתי אהבת ישראל מהי – עד ששמעתי שיחה בין שני איכרים שיכורים. האחד שאל את רעהו: 'אתה אוהב אותי?' והשני השיב: 'ודאי'. ואז שאל: 'האם אתה יודע מה חסר לי?' וכשענה בשלילה, נענה: 'אם אינך יודע מה חסר לי – איך תוכל לומר שאתה אוהב אותי?'".
אהבה אמיתית היא לא רק לומר מילים טובות – אלא לחוש את כאבו של האחר, לדעת את חסרונו, להיות שותף לנשמתו.
הצדיק רבי אהרון מקרלין זצ"ל הפליא ואמר: "הלוואי ואהבתי את הצדיק הגדול – כפי שהקב"ה אוהב את הרשע הגדול".
ואילו רבי פנחס מקוריץ זצ"ל העמיק עוד: "כדי לאהוב רשע שאינו גמור – די להיות צדיק שאינו גמור. אך כדי לאהוב רשע גמור – צריך להיות צדיק גמור".
דווקא בימים אלה – שבהם הפילוג מכאיב, והמרחק בין לבבות גדל – דווקא עתה עלינו לחזור אל היסוד.
לאהוב את כל יהודי, גם אם דעותיו אחרות, גם אם דרכו שונה.
כי אם לא נדע לאהוב את אחינו – לא נוכל באמת לאהוב את עצמנו.
ואהבת ישראל – היא הדרך לאהבת ה'.
0 תגובות