השבת אנו קוראים את פרשת אֱמֹר, והיא נקראת תמיד בימי ספירת העומר – תקופה של בין חג הפסח לחג השבועות, ימים שבהם נוהגים מנהגי אבלות לזכרם של 24 אלף תלמידי רבי עקיבא, שמתו במגפה קשה.
חכמינו זיכרונם לברכה מספרים שהסיבה למגפה הייתה – "שלא נהגו כבוד זה בזה". שאלה שמטרידה רבים: כיצד ייתכן שתלמידים של רבי עקיבא – מי שלימד ש "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה" – לא נזהרו בכבוד איש לרעהו? הרי ברור שהם אהבו זה את זה, קיימו מצוות, ולמדו תורה במסירות.
התשובה טמונה בעדינות שבין אהבה לכבוד: למרות שהייתה אהבה ביניהם – כל תלמיד חשב שהוא מבין את דברי רבו יותר מחברו, ולא העריך די את תרומתו וגדולתו של הזולת. הם לא ביזו איש את רעהו, אך גם לא נהגו כבוד יתר – וזה מה שנדרש מהם.
ביום ל"ג בעומר, לפי המסורת, פסקה המגפה. זהו גם יום פטירתו של התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, זכותו תגן עלינו. ביום זה מדליקים נרות נשמה ומדורות – לא רק לזכרו של רשב"י, אלא גם כהצהרה: עלינו לנהוג בכבוד הדדי, להפסיק לזלזל, לחדול מרכילות, ולהרבות בדיבור טוב, נעים, ומכבד.
דווקא בימים אלה, שבהם הקיטוב גואה והמחלוקות רבות כל כך, אנו נדרשים לזכור את הלקח מימי הספירה: לא מספיק לאהוב – חייבים לכבד, להקשיב, לפרגן, ולעצור את השיח הפוגעני. כך נזכה באמת לתיקון – של הלב, של החברה, ושל הדור כולו.
0 תגובות