פרשת השבוע אנו קוראים על מזימתם של בלק ובלעם להטיל בעם ישראל קללות ועין הרע – עם ישראל ניצל בחסדי שמים מאותם צמד חורשי רעה, אך האם יש לנו לחשוש בחיי היומיום בעין הרע?
חז"ל עמדו על חומרת העניין: בכל יום אנו מתפללים בברכות השחר בנוסח ספרד, "יהי רצון מלפניך ה' א-להי וא-להי אבותי שתצילני היום ובכל יום... מעין הרע". רב, במסכת בבא מציעא (קז ע"ב), קובע כי "כל החלאים תלויין בה". הוא אף מציין כי הברכה "והסיר ה' ממך כל חולי" (דברים ז, טז) נאמרה על עין הרע, שכן היא "ראש לכל החלאים". עדות נוספת לכוחה המרע של העין מובאת מדברי רב, שאמר לאחר ביקור בבית הקברות, כי מתוך מאה אנשים שם, תשעים ותשעה מהם נפטרו בטרם זמנם – "מעין הרע".
בלעם הרשע: מקור העין הרע
ראש וראשון למי שקנתה בו מידה גרועה זו היה בלעם הרשע. עד כדי כך, שמי שניחן במידה זו נחשב לתלמידו. במסכת אבות (פרק ה', משנה י"ט) מפורש: "עין רעה – מתלמידיו של בלעם הרשע". רש"י, על הפסוק "וישא בלעם את עיניו" (במדבר כד, ב), מבאר כי בלעם "ביקש להכניס בהם עין רעה".
המהפכה שכובשת את המגזר • מרכז מבקרים שטרם נראה כמותו
ה"ריקאנטי" (פרשת קדושים יט, ד) מוסיף ומציין כי "יש כח בחוש הראות לפעול, ועל כן העין הרע מזיק". כוח זה של בלעם מתבטא בתיאור עלייתו וירידתו לראות את ישראל, וכן בפסוק "ולא אביתי לשמוע לבלעם ויברך ברוך אתכם ואציל אתכם מידו" (יהושע כד, י).
הזוהר הקדוש (פרשת בלק ריא ע"ב) מדגיש את ייחודו של בלעם בעניין זה: "דלא אשתכח רע עין בעלמא כוותיה, דבכל אתר דהווה מסתכל בעיניה הוה מתלטייא".
אף שמו, "נאום הגבר שתום העין" (במדבר כד, ג), מרמז על כך. הזוהר (פרשת נח סח ע"ב) מפרש "שתום העין" כבעל "עינא בישא" (עין רעה), ש"בכל אתר דהווה מסתכל ביה הווה אמשיך עליה רוח מחבלא, ובגין כך הווה בעי לאסתכלא בהו בישראל בעינא בישא".
התרגום מפרש "שתום העין" כמי שרואה היטב. הרה"ק מפרשעווארסק זצוק"ל ב"אור פני משה" מסביר זאת בכך, שקליעה למטרה בחיצים דורשת סגירת עין אחת לדיוק, ובלעם, בהיותו סומא באחת מעיניו, זכה לכך באופן טבעי ולכן היה מסוגל לכוון את מבטו המזיק היטב.
עוצמתה המסתורית של העין
רבות הן הראיות לכוחה הגדול של העין להזיק. ה"תורת חיים" (בבא מציעא פד ע"א, ובבא בתרא קיח ע"א) מתאר את העין הרע כ"ניצוץ ושפע רע ומזיק, היוצא מן העין ומגיע בדבר הנראה אליו ונדבק בו".
ה"תוספות ברכה" (ויקרא יא, טז) מביא עדות מרתקת מ"בית המדעים" שחקרו את השפעת העין הרעה. הם ערכו ניסוי בו נלקח אדם שהיה מחויב מיתה והורעב שלושה ימים רצופים. לאחר מכן, הונח לנגד עיניו כיכר לחם, באופן שיוכל לראותו אך לא להשיגו.
בייסוריו ורעבונו, שלח האיש "חיצי עיניו" בהבטה עמוקה לעבר הלחם, עד שאחזו בולמוס. משחתכו את הכיכר, מצאו שהיא "מלאה רעלים וארסים חזקים". חכמי המדע הסיקו ש"פרי ההבטה העמוקה" של האיש הגיע לתוכו, ומכאן שיש כוח ארסי בעין, בדומה לכוח "האלקטרי", "המגנטי" ו"ההיפנוטוזמי".
השגחה פרטית וכוחה של המחשבה
מרן ה"חזון איש" זצ"ל (ליקוטים למסכת בבא בתרא סימן כא, לדף יד ע"ב) עמד על סודה של עין הרע וכתב:
"מסודות הבריאה, כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה, ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחורבן של גשמים מוצקים, ובשעה שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחה, מעמידין את מציאות זו בסכנה".
ואולם בהמשך דבריו מוסיף החזון איש לבאר:
"דמכל מקום הכל בידי שמים, וכל שלא נגזר עליה בדין שמים לאבדן הדבר ניצל, אבל כשנגזר הדבר לאבד מתגלגל הדבר לפעמים על ידי שימת עין תמהון על הדבר ועל ידי זה הוא כלה כו', ואדם נידון בכל יום, וגם בדין יוהכ"פ קובעין לפעמים להניחו אחרי טבע העולם ולא לעשות לו נס", ע"כ.
0 תגובות