בפרשת פנחס אנו קוראים את הפסוק: "אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק... עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט" (במדבר כו, נה – נו). פעמים רבות מופיע בתנ"ך הביטוי הזה המדגיש את משמעותו העמוקה של הגורל ככלי הכרעה.
הדוגמה החזקה ביותר לכך היא חלוקת גבולות הארץ בפרשתנו, כפי שנמסר בספר יהושע (יח, י): "וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גוֹרָל בְּשִׁילֹה לִפְנֵי ה', וַיְחַלֶק שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל...".
אך במקומות רבים נוספים בתורה, בנביאים ובכתובים אנו מוצאים את עניין הגורל, והרי הם לפנינו:
שני שעירי יום הכיפורים הוכרעו בגורל, כשאחד לַד’ ואחד לַעֲזָאזֵל (ויקרא טז).
273 הבכורים שפדו את קדושתם על ידי מתן חמשת שקלים לאהרן, נקבעו גם הם בגורל – כפי שמסופר בסוף פרק ג של חומש במדבר וברש"י, שם תואר כיצד משה כתב על פתקי "בן לוי" ו"חמשת שקלים" והטיל גורלות להכרעה.
"שבעים איש הזקנים" מפרשת בהעלותך נבחרו בגורל, כאשר כל שבט נתן את זקנו בגורל – כפי שמתואר במדבר יא, כה-כו וברש"י שם.
עשרים וארבע משמרות הכהונה בבית המקדש סודרו באמצעות גורלות (דברי הימים א כד, ה), ומטרת הגורלות הייתה לקבוע את הסדר והסבב של השירות. כך גם נעשה עם משמרות הלויים, המשוררים והשוערים (שם פרקים כה – כו).
גם יהושע השתמש בגורל לזיהוי החוטא עכן, כפי שמסופר בגמרא מסכת סנהדרין (מג ע"ב): כשהקב"ה אמר ליהושע "חטא ישראל", יהושע הטיל גורלות עד שנפל הגורל על עכן. כעונש על מעילה זו, לקח יהושע את עכן, את רכושו ואת משפחתו לעמק עכור, ודן אותו בסקילה ואת רכושו בשריפה.
שאול המלך נבחר אף הוא על פי גורל, כפי שמסופר בספר שמואל (א, י). למרות שנחבא אל הכלים, נפל הגורל עליו מתוך איגרות שמות שהונחו לפני האורים והתומים, ונביא נטל את האיגרת הנכונה.
במלחמת ישראל ופלשתים, שאול השביע את העם שלא לאכול עד הערב, אך יונתן בנו אכל מיערת דבש. כשלא ענה ה' את שאול, הפיל שאול גורלות כדי לברר את מקור הרעה, והגורל נפל על יונתן (שמואל א יד).
גם באומות העולם נהגו להכריע באמצעות גורלות: הגורל המפורסם ביותר הוא זה של צורר היהודים המן במגילת אסתר (ג), בו הפיל המן פור על היום המדויק להשמדת היהודים, אך הגורל לא התממש וסופו, ונהפוך הוא.
צורת הגורל בספר יונה
גורל נוסף נמצא בספר יונה, שם המלחים מפילים גורלות כדי לגלות מי האשם בסערה הגדולה שפקדה את הספינה. הגורל נפל על יונה, שהושלך לים וכך שככה הסערה (יונה א, ז).
המלבי"ם כבר תמה על הטלת הגורל שביצעו המלחים לפני שהשליכו את יונה לים. מה הייתה ההיגיון בהטלת גורלות, הרי הגורל בהכרח יפול על אחד מהם, איך אז יוכלו להכריע בוודאות שהוא החוטא? והרי ייתכן שהסערה באה בעקבות מעשיהם של כולם, ובכל זאת הגורל לא יפול רק על אחד?
שאלה נוספת שהעלה המלבי"ם היא מדוע נאמר: "ונפילה גורלות" בלשון רבים, בזמן שהגורל הוא אחד במשפט.
את הקושיה הזו מתרץ המלבי"ם כך: המלחים הסכימו להטיל גורלות רבים, בזה אחר זה. אם החטא הוא קולקטיבי, ייפול הגורל על אנשים שונים בכל פעם, וכך יבינו שכולם חייבים. ואם בכל הפעם הגורל נפל על אותו אדם – יידעו שהוא האשם היחיד.
והגורל נפל שוב ושוב על יונה.
0 תגובות