בפרשת השבוע, פנחס, אנו קוראים גם את סדר הקרבנות של השבתות והחגים, ושם נאמר:
"וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים ושני עשרונים סולת מנחה בלולה בשמן ונסכו" (במדבר כח, ט). והנה בתפילת מוסף של שבת אנו אומרים: "צוית פירושיה עם סידורי נסכיה", והדבר דורש בירור – מה פירוש "פירושיה"?
ה"כל בו" מפרש: "צוית אלו העשרונים". אך הדברים עדיין סתומים, וגם פירושו למילה "פירושיה", פירוש צריך.
מאיר את הדברים בספר שיח שלום לעיל, בפרשת שלח, מוקדשת פרשה מיוחדת לשיעורי המנחות והנסכים של כלל הקרבנות: שיעור המנחה, שלושה עשרונים לפר, שני עשרונים לאיל, עשרון אחד לכבש. שיעור הנסכים, חצי ההין לפר, שלישית ההין לאיל, רביעית ההין לכבש.
הראשל"צ נשא תפילה מיוחדת לשחרור החטופים באוהל חב"ד | צפו
והנה, בפרשת פנחס, כשמדובר בקרבנות התמידים והמוספים של שבת ויום טוב, חוזרת התורה ומפרטת את שיעורי המנחה, אך אינה מפרטת את שיעורי הנסכים – וטעמא בעי.
מבאר הרמב"ן שמידות הנסכים קבועות, ולכן אין צורך לשוב ולפרטן בכל פעם. לעומת זאת, מידות המנחה אינן קבועות, כפי שמצינו בכבש העומר ובקרבן תודה, ולכן יש לפרטן שוב בכל מקום. (ועיין בדבריו מדוע פורטו גם מידות הנסכים בקרבנות התמיד ובמוסף ראש חודש)
מעתה, מבוארים היטב דברי ה"כל בו" שמפרש: "צוית פירושיה, אלו העשרונים", כלומר שרק מידות העשרונים מפורשות בפרשה לגבי קרבן השבת עצמו, וכדברי הרמב"ן, שמידות המנחה זקוקות לפרוט מחודש מפני שאינן קבועות.
לעומת זאת, את מידות הנסכים אין צורך לפרט שוב, לפי שהן קבועות, וזהו שממשיך ואומר "עם סידורי נסכיה", היינו הנסכים שמידותיהם קבועות ומסודרות מראש ללא שינוי.
ושוב מצאנו לשון ברורה בסידור הגר"א אשי ישראל (הערה ב): "צוית פירושיה, של הקרבנות, היינו העשרונים המפורשים בעניינם". והם הם הדברים.
מעתה, פירוש המילים שאנו אומרים בתפילת מוסף הוא כך:
"צוית פירושיה עם סידורי נסכיה", צוית במפורש את שיעורי המנחות, עם הנסכים שמידותיהם קבועות כסדר הרגיל והתמידי.
0 תגובות