הגאון רבי יוסף נחמיה קורניצר זצוק"ל, רבה הנודע של קראקא, היה איש רב פעלים, צנוע וענוותן. עד כדי כך, שכידוע בתחילה סירב לכהן ברבנות, ובחר לפרנס את ביתו כמנהל מפעל סבון. רק לאחר שהמפעל עלה באש, נענה לבסוף לקבל עליו את עול הרבנות.
דרשותיו היו לשם ולתהילה, והוא היטיב לפרש בלשונו הבהירה את הפסוק בתחילת פרשת השבוע (פנחס): "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כה, יב). הגמרא בקידושין (סו:) דורשת את המילה "שלום" מלשון "שלם", בשל האות ו"ו הקטועה. חז"ל אף רמזו בפסוק זה את מתנות הכהונה. ומתבקשת השאלה – האם יש קשר פנימי בין מושג השלמות לבין מתנות הכהונה?
על כך מביא הרב סיפור מופלא על גאון ישראל רבי שאול מאמסטרדם זצוק"ל: כל ימיו נמנע מלקבל מתנות מאנשי קהילתו, אך לקראת סוף חייו שינה את דרכו. בנו תמה ושאל אותו לפשר השינוי, והרב סיפר: פגשתי אדם עשיר שכעס עלי מאוד לאחר שהוכח על פניו. עד כדי כך גברה איבתו, שכשנפגשנו בפונדק אחד – כמעט שנטל את נפשי.
ואז הבנתי, אמר לו, שאם אני נמנע מלקבל מתנות, איני משאיר לאנשים פתח לשחרר את כעסם. כשאין להם דרך "להתנקם" בי, הם עלולים לבקש לפגוע בי בגוף ממש. אבל אם אסכים לקבל מתנות, הרי שמי שיחרון אפו יוכל פשוט להפסיק לתת לי – וירגיש שנקם. לי לא יהיה אכפת, אבל הכעס שלו יירגע – ואני אנצל.
ומכאן מובן, שכיוון שמעלת הכהן מרוממת מעל העם, עשוי הוא לעורר עליו קנאה או כעס. כדי שלא יבואו פורעים להרע לו ממש, נותנת התורה דרך בטוחה יותר לשחרר את הכעס – דרך מתנות הכהונה. אנשים יכולים להימנע מלתת, להרגיש ש"עשו את שלהם", והכהן יישאר שלם בגופו ובשלומו.
ואם כך נכון לגבי כהן רגיל, על אחת כמה וכמה לגבי פנחס הקנאי, ש"נתרתח על קידוש השם" ומצוי תמיד תחת איום מצד בעלי ריב. דווקא הוא זקוק להגנה מיוחדת, ולכן התורה קושרת בין ברית שלום לבין מתנות כהונה – אותן מתנות שיכולות להשקיט את הכעס ולהשאיר את פנחס שלם.
ואמנם הדברים נאמרו על דרך צחות, אך מסיים הרב ואומר: "והמבין יבין, והניסיון מעיד שיש בדברים מידה של אמת"...
0 תגובות