פרשת השבוע, "עֵקֶב", פותחת במילים: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה...".
חכמינו זיכרונם לברכה שואלים: מה ראתה התורה להשתמש דווקא במילה "עֵקֶב"?
והתשובה – העקב הוא החלק התחתון והנמוך בגוף, החלק שעליו אנחנו דורכים – בלי לחשוב. וכך גם יש מצוות, שאדם – דש בעקביו. מזלזל. מתעלם. לא מחשיב. כי הן נראות לו קלות, קטנות, שוליות.
אבל דווקא על המצוות האלו – אומרת התורה: "והיה עקב תשמעון". אם תקיים גם אותן – תקבל שכר עצום. כי האמת היא – שקל לנו להתאמץ במצוות "הגדולות",
בכיבוד הורים, בשבת, ביום כיפור... אבל במצוות הקטנות – יש לנו נטייה לוותר,
לומר לעצמנו: "זה לא נורא, זה קטן, זה לא העיקר..." אבל זו בדיוק תחבולה של היצר, שמנסה דרכן לפורר מבפנים.
דווקא כשאין חשק, דווקא כשנראה שזה "לא חשוב", ודווקא אז – אתה מתגבר,
ומקיים את המצווה בהידור ובשמחה – השכר על כך – אין סופי.
כי בכך אתה מוכיח – שאתה עבד נאמן לא מתוך אינטרס, אלא מתוך אהבת אמת לדבר ה'. ועל זה מבטיחה התורה בהמשך: "וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי" המצוות הקטנות שאתה עושה בתמימות ובמסירות, הן סגולה להסיר חוליים, קשיים, ואפילו גזרות קשות.
אז לפני כל צעד – התבונן. אל תזלזל באף מצווה, באף פרט קטן. כי לפעמים – דווקא דרך ה"עקב", אפשר להגיע עד כיסא הכבוד.
0 תגובות