בפרשתנו, פר' כי תצא בפסוק "כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך" (דברים כב, ח). מדקדקים מפרשים מדוע תלה עשיית מעקה בבניית בית חדש, הרי הדין המקבל בית במתנה או ירושה מחויב לעשות מעקה, משום "לא תשים דמים בביתך"?
ומבאר הרה"ק בעל ה'באר מים חיים' (בספרו "סידורו של שבת", דרוש ד') שהפסוק בא לחדש יסוד בבניית בית. כשאדם בונה בית יש בו שני דברים: א. לישב בו כדרך בני אדם; ב. קיום מצוות כמו מזוזה, מצות מעקה או הכנסת אורחים וכדו'. מחשבת האדם צריכה להיות בבניית ביתו על קיום המצוות, דהיינו שיחשוב שבבניית ביתו יוכל לקיים מצוות. וזהו "כי תבנה בית חדש" בתחילת בניינך, כשתתחיל לבנות בית חדש, תיכף "ועשית מעקה לגגך" – תהיה כוונתך רצויה ונכונה להקדים את העיקר במחשבתך, בכדי לקיים מצות מעקה ושאר מצוות התלויות בבית, עכ"ד.
כיוצא בזה מצינו בדברי השל"ה הק' (בפרשת ויגש): כל פעולה שאדם עושה, בראשיתה יראה בפעולה זו להכין עניין לצורך גבוה, כמו מי שזוכה לבנות בית. יצייר במחשבתו תחילה איזה חדר בבית יהיה מוכן לו לשם תורה, תפילה והתבודדות, מקום מוכן בית ועד חכמים, ואח"כ יצייר עניינים המצטרכים לו, עכ"ל.
ברכת שהחיינו על בית חדש
נדבך נוסף מוסיף בזה הגאון בעל ה"כתב סופר" (בפר' בראשית) לבאר מה דאיתא במדרש תנחומא (בראשית סי' ד') – הבונה בית חדש כיצד צריך לברך? מברך שהחיינו כדי לעשות נחת רוח ליוצרו. ולכאורה מה חידש לנו? הרי ברכת שהחיינו היא דבר חידוש, וכן למה שאל דווקא על בונה בית חדש? וסיומא דמילתא "לעשות נחת רוח ליוצרו" – פשיטא היא, הרי כל המצוות הן כדי לעשות נחת רוח ליוצרנו.
ומבאר הכת"ס, ששאלת המדרש היא: 'הבונה בית חדש כיצד צריך לברך?' דהיינו מאיזה טעם נצרך לברך שהחיינו על הנאה גופנית שאין בה תועלת לתכלית האמתי לעולם הבא. ומתרץ המדרש: "דמברך לעשות נחת רוח ליוצרו" – היינו, מי שבונה בית חדש יוכל לעשות כמה מצוות: מצות מעקה ומצות מזוזה, וכך יוכל לייחד בביתו מקום מיוחד ללימוד. והיינו דקאמר שיברך שהחיינו כדי שיוכל לעשות נחת רוח ליוצרו בבית זה, והכל הולך בתר הכוונה שמכווין לכך.
0 תגובות