"בפרשת השבוע, פרשת כי תצא, אנו עוסקים במצוות החליצה, שם נאמר "ונגשה יבמתו... וירקה בפניו" (דברים כה, ט).
על פסוק זה, מתרגם יונתן בן עוזיאל: "תירוק קדמוי רוקא נפישא דמתחמי לחכימיא" – כלומר, רוק רב הנראה לחכמים. דרכו של יונתן בן עוזיאל לרמוז לסודות התורה מעוררת את השאלה מהו אותו סוד נעלם "הנראה לחכמים" ביריקת החליצה. סיפור עתיק מימי הגה"ק מהר"י אסאד זצ"ל, מגדולי רבני הונגריה, שופך אור על חידה זו.
בתקופתו של מהר"י אסאד, המשכילים תקפו בחריפות את מצוות החליצה, בטענה שזהו "טקס שאינו יפה" – אלמנה החולצת נעל ויורקת בפני היבם בבית הדין לעיני כל. למעשה, טענות אלו לא היו חדשות, שכן כבר אומות העולם הקדמונים "מצערים" את ישראל ושואלים על טעם המצווה, כפי שמבואר בחז"ל. המשכילים לא בחלו באמצעים ואף הגישו בקשה למלך אוסטרו-הונגריה, פראנץ יוזף, שיאסור את קיום המצווה.
בתגובה, פקדה משלחת מלכותית את ביתו של מהר"י אסאד, והזמינה אותו למלך כדי לתת את תגובתו. להפתעתם, הרב הפך את הקערה על פיה והציע שהמלך יבוא אליו וישתתף בעצמו במעמד חליצה שייערך בבית דינו. המלך הסקרן הסכים. חלפה תקופה, ובפתח בית דינו של מהר"י אסאד התגלגל מעמד חליצה מיוחד.
האלמנה הייתה ידועה למלך, שכן בעלה המנוח היה מקורב למלכות. המלך ישב לצד הדיינים, ומתורגמן הסביר לו כל שלב במעמד, החל מקבלת העדות ועד הכנת שטר ונעל החליצה. לקראת הסיום, התקיים המעשה המרכזי החליצה עצמה, כולל מצוות הרקיקה, שנעשתה לעיני כולם.
כאשר הגיע רגע היריקה, צמרמורת עזה חלפה בלב הנוכחים. מהר"י אסאד ניגש למלך, וביקש ממנו להתלוות אליו למקום היריקה. שם, התבקש המלך להביט היטב לתוך הרוק ולספר מה הוא רואה. המלך הביט, נדהם ונסוג לאחוריו. דמותו של המנוח – אותו הכיר בחייו נשקפה אליו מתוך הרוק!
"מה זה?!" שאל המלך בתדהמה. מהר"י אסאד הסביר כי מובא בתיקוני זוהר שסוד החליצה הוא חליצת נפש המנוח והבאתה למנוחתה, וזהו "הסימן שיש בידינו תמיד שנעשתה החליצה כדת וכדין!".
בכך מתגלה הסוד הנגלה לחכמים "דמתחמי לחכימיא", כלשון יונתן בן עוזיאל. אלו חכמי התורה, שלעיניהם נראה ונגלה ב"רוקא דנפישא" כל הנעשה והנפעל במעשה החליצה בהעלאת הנשמה למקום מנוחתה. מצוות החליצה, על פרטיה החיצוניים, טומנת בחובה סודות עמוקים של תיקון נשמות, הנגלים רק לבעלי התבוננות פנימית.
0 תגובות