בפרשת השבוע "כי תבוא" מצווים בני ישראל, עם כניסתם לארץ, להביא את הביכורים לכהן בבית המקדש. כך נפתחת הפרשה: "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ... וֲלָקַחְתֳהּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה".
מצוות הביכורים היא ביטוי להכרת הטוב של החקלאי כלפי אלוקים על ברכת האדמה ויבוליה. הפירות שנבחרו למצווה היו משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל – חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר.
החקלאי מביא את ראשית פירותיו לבית המקדש, ומודה על השפע שזכה בו, ומבקש שהברכה תמשיך גם לשנה הבאה.
גם היום, כשאין לנו בית מקדש, המסר נותר חי וקיים.
עלינו לומר תודה בכל יום לאלוקים – על בריאותנו, על משפחתנו, על רכושנו ועל הזכות לחיות כאן בארץ ישראל. הכרת הטוב מלמדת אותנו לראות שכל הישג וכל הצלחה אינם מובנים מאליהם – אלא מתנה שמימית.
בזמן הבאת הביכורים בבית המקדש הייתה אמירה מיוחדת: "השנה זכינו, ולשנה הבאה נזכה ונשמח שוב". גם בימינו, כשאנו מודים על העבר ומבקשים על העתיד, אנו מתפללים לשנה חדשה מלאה בשפע, בהרחבה ובשמחת הלב.
0 תגובות