1:
פרשת ״וישב״ מתחילה בקורות יעקב ובניו.
סוף סוף מגיע יעקב אל המנוחה והנחלה ומתיישב בחברון עיר אבותיו.
באותה תקופה היה יוסף בן שבע עשרה שנה, והיה מתחבר יותר לבני השפחות, בלהה וזלפה.
עם שאר אחיו בני לאה, יוסף פחות התחבר כי ראה בהם לטענתו פגמים בהתנהגות ואף דיווח עליהם לאביו.
יעקב אהב את יוסף יותר מכל אחיו כיוון שנולד לו לעת זיקנתו והיה דומה לו מאד בקלסתר פניו.
יעקב למד בקביעות עם יוסף חברותא, והעביר לו את כל מה שלמד בבית מדרשם של שם ועבר.
ידוע הדבר שיש קשר חזק מאד בין אנשים שלומדים חברותא על בסיס קבוע ובמיוחד שמדובר באב ובנו.
זאת היתה כנראה הסיבה העיקרית בסופו של דבר לקשר המיוחד והאהבה הגדולה של יעקב לבנו יוסף.
בפרשת ״ויגש״ כתוב שכשמגיעים האחים לבשר ליעקב שעוד יוסף חי, הוא מסרב להאמין.
אך מילה אחת שהוא שומע מהם גורמת לו להאמין שאכן יוסף חי ואף גורמת לשמחה ולשכינה לחזור לשרות עליו.
כך כתוב: (פרק מ״ה פסוק כ״ז) ״וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, ותחי רוח יעקב אביהם״.
ה״עגלות״ היא מילת קוד שמסבירה לנו איזה מסר מיוחד שלח יוסף לאביו כדי להוכיח לו שהוא אכן יוסף ועודנו חי.
ה״עגלות״ הם רמז לסוגיית ״עגלה ערופה״ בהם עסקו יעקב ויוסף בטרם חטפו אותו אחיו.
יוסף בוחר לשלוח ליעקב את הדבר שהכי מקשר בינהם, דבר חשוב שהוא מעל הזמן, ששיכחה אינה יכולה לשלוט בו, ומהו? סוגייה בלימוד התורה הקדושה.
2:
בנוסף לכתונת הרגילה שיש לו ולאחיו, עשה יעקב ליוסף גם כתונת פסים מיוחדת מצמר משובח עם ריקמה צבעונית שאורכה עד קצה הידיים והרגליים.
נשאלת השאלה מדוע מספרת לנו התורה שהכתנת הייתה עם פסים, האם המידע הזה כל כך חשוב?
על שאלה זו ישנן מספר תשובות, אחת מהן היא, במילה ״פסים״ נוכל למצוא את העתיד של יוסף.
האות פ׳ - בגימטריה שמונים, מספר השנים שעתיד יוסף למלוך במצרים.
המשך המילה ״סים״ - בגימטריה מאה ועשר, מספר שנות חייו של יוסף.
3:
״וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען״
המפרשים שואלים מדוע האריכות הזאת, הרי יודעים אנו שיצחק גר שם ולא יצא מעולם מארץ ישראל, אם כתוב ״ארץ מגורי אביו״, ברור שמדובר על ארץ ״כנען״.
עוד קשה, אם נלך קצת אחורה לפרשת ״וישלח״ שם כבר נאמר: ״ויבוא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית ארבע היא חברון״, מדוע צריכה התורה שוב לכתוב לנו את המידע הזה?
אלא שיעקב בא לישב במנוחה, עד עכשיו שלוותו לא היתה שלמה בגלל שתי מצוות חשובות שלא יכול היה לקיימן, מצוות ״כיבוד אב״ ומצוות ״ישוב ארץ ישראל״.
כשהגיע לביתו של אביו בארץ ישראל, סוף סוף הזדמנה לו הזכות לקיימן.
לכן כתוב ״בארץ מגורי אביו״ - על כיבוד אב, ״בארץ כנען״ - ישיבת ארץ ישראל.
4:
רש״י מפרש: ״ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף״.
יעקב מגיע סוף סוף למקומו הקבוע ומבקש לחיות בשלווה, ראה את זה הקב״ה ושלח לו את הצרה עם יוסף.
נשאלת השאלה, מה מפריע לקב״ה שיעקב רוצה לשבת בשלווה, האם זאת בקשה מוגזמת?
מה עוד שכל זה קורה לאחר כל התלאות, הצרות והנדודים שעבר יעקב.
עוד קשה, בפרשת ויחי כתוב ״ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה״, חז״ל אומרים שבשנים אלו הרגיש יעקב מעין עולם הבא.
מדוע שם לא הפריע לקב״ה שהוא יושב ברוגע ובמנוחה?
מדוע שם לא שלח לו הקב״ה צרה כלשהיא?
צריך גם להבין, על איזה שלווה מדובר, לכאורה יעקב רוצה לשבת בשקט וללמוד תורה, אם כן, מה הבעיה בשלווה זו שביקש אותה יעקב.
רבנו אפרים מבעלי התוספות ואיתו עוד מפרשים מתרצים ש״וישב יעקב בארץ מגורי אביו״ במקום שהיה אביו ״גר״, רצה הוא להתישב.
יצחק הרגיש כ״גר״ בארץ ישראל, ככתוב: ״בארץ מגורי אביו״, אך יעקב ביקש לשבת שם כ״תושב״
ועל זה הקפיד הקב״ה.
הרי ארץ ישראל הייתה שייכת עדיין ל״כנעני״ וה״פריזי״ ואסור היה ליעקב לשבת שם כתושב אלא כגר.
הקב״ה אמר במפורש בברית בין הבתרים ״ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה״, ממתי מתחילים לספור את הארבע מאות שנה, מלידתו של יצחק.
אפילו שיצחק נמצא בארץ ישראל, אבל עדיין לא הגיע הזמן לשבת שם כתושב, אלא כגר.
זאת הייתה הטענה של הקב״ה ליעקב, אתה רוצה להיות פה תושב ולבטל את מה שגזרתי ״ידוע תדע שגר יהיה זרעך״? חייך שאני מגרה בך את הדוב.
לכן על שבע עשרה השנים שחי יעקב במעין עולם הבא במצרים לא הקפיד הקב״ה, כי שם חי כ״גר״.
אם כן, הבעיה היא לא ב״שלווה״ אלא ברצון לשבת כ״תושב״ במקום שנגזר להיות כ״גר״.
5:
״אלו תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה״.
זהו, רק יוסף? מה עם שאר השבטים? האם הם לא נכללים בתולדותיו של יעקב?
מסביר ״רבנו בחיי״ שביוסף הצדיק היו את כל המידות הטובות של כל השבטים יחד.
בכורה, נבואה, מלכות, חכמה ושאר מידות טובות.
זאת הסיבה שעיקר תולדות יעקב הוא יוסף.
ר׳ יונתן איבשיץ וגם החיד״א מביאים עוד תירוץ מעניין.
יוסף היה מושלם כי מי היתה אמו? גם רחל וגם לאה.
רחל אמנם ילדה אותו, אבל חלק מהעיבור היה אצל לאה.
כתוב ״ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה״ הגמרא במסכת ברכות אומרת שכשהתעברה לאה היתה בטוחה שיש לה בן זכר שביעי, דבר זה גרם לה להתפלל חזק לקב״ה שיחליף לה את מין העובר מזכר לנקבה.
מדוע? לאה ידעה ברוח הקודש שליעקב אמור להיות י״ב שבטים ולפי החשבון יוצא שאם עכשיו ללאה בן שביעי זה אומר שלרחל יהיה רק ילד אחד.
לאה לא רצתה שרחל תתבזה בזה שיהיה לה פחות ילדים מהשפחות, להן היו שני ילדים לכל אחת.
אם כן לאה התפללה והקב״ה שמע את תפילתה והחליף את מין העובר לנקבה, כך נולדה דינה.
בתרגום יונתן בן עוזיאל מוסיף שרחל היתה מעוברת בבת, ועל ידי תפילתה של לאה, התחלפו הזכר והנקבה בין רחל ולאה, יוסף שהיה אצל לאה עבר לרחל ודינה שהיתה אצל רחל עברה ללאה.
לפי דברים אלו מובן מה הייתה השלמות ביוסף, שכן ירש את תכונותיהן המיוחדות גם של לאה וגם של רחל.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי
0 תגובות