פרשת חַיֵּי שָׂרָה פותחת בתיאור גילו המופלג של אברהם אבינו. כפי שכתוב: "וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים".
חכמינו זיכרונם לברכה שואלים – מדוע התורה בוחרת בשני תיאורים, "זקן" וגם "בא בימים"? הרי לכאורה אלה מילים נרדפות.
אך אין זו חזרה לשם סגנון, אלא הדגשה של שתי מעלות שונות: "זקן" – זהו אדם שרכש חכמה, למד, העמיק, ובנה עולם פנימי עשיר. "בא בימים" – אדם שמילא את ימיו במעשים טובים, בעשייה, בעזרה לאחרים ובקיום מצוות.
יש מי שמקדישים את חייהם להתפתחות רוחנית ואישית, אך שוכחים את הזולת. ויש מי שכל כולו נתינה לאחרים, אך מזניח את עולמו הפנימי. אברהם אבינו היה ייחודי בכך שידע לשלב בין השניים – גם להעמיק בחכמה ובאמונה, וגם לפעול חסד בעולם.
המסר לנו ברור: עלינו ללכת בדרכו של אברהם – לפתח את עצמנו מבפנים, ולמלא את חיינו בעשייה למען אחרים. כך נזכה לחיים מלאים, מאוזנים ומבורכים – חיים של תוכן, נתינה ושמחה.
0 תגובות