הנה הטקסט נקי ומסודר, ללא סימוני המקורות והתוספות הטכניות, מוכן להעתקה:
בפתח פרשתנו, אנו פוגשים את נקודת המפנה שהובילה לשיעבוד מצרים: "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף". המשפט הזה מעורר תהייה מתבקשת: האם ייתכן שמלך מצרים באמת לא הכיר את האיש שהציל את המעצמה הגדולה בעולם מרעב כבד?
רש"י מביא שתי דרכים להבין את השינוי הפוליטי במצרים:
מלך חדש כפשוטו: מדובר באדם חדש שעלה לשלטון ולא הכיר את יוסף באופן אישי, שכן הוא לא חי באותן שנים.
אותו מלך, גישה חדשה: מדובר באותו פרעה המוכר, אלא שהוא בחר "לחדש" את גזירותיו. לאחר שיוסף נפטר, המלך בחר להתנהג כאילו הוא אינו זוכר את חסד הנעורים ליוסף, והחל בתהליך הדרגתי של שיעבוד עם ישראל.
הפירוש השלישי: הפספוס של פרעה
אולם, בפירוש ה"כלי יקר" מובאת הבנה שלישית ונפלאה ביותר לביטוי "אשר לא ידע את יוסף". לפי ה"כלי יקר", חוסר הידיעה של פרעה לא היה היסטורי או אישי, אלא חוסר הבנה של המנגנון האלוקי שפעל בסיפורו של יוסף.
מי שמעמיק בסיפור חייו של יוסף רואה תופעה מדהימה: כל הניסיונות של האחים למנוע מיוסף להגיע למלוכה – הם אלו שגרמו לה להתממש. בכך שזרקו אותו לבור, הם גרמו למכירתו למצרים, ומשם הדרך לכס המלכות הייתה סלולה. לא רק שהם לא מנעו את הגשמת החלום, אלא שמעשיהם היו אלו שהביאו להתגשמותו.
הבומרנג של "הבה נתחכמה"
פרעה, כך מסבירים, "לא ידע את יוסף" – הוא פשוט לא הבין את המסר הזה. כאשר נודע לפרעה שעומד להיוולד מושיעם של ישראל, הוא ניסה להתחכם לגזירה. הוא הורה להשליך את כל הילדים ליאור במטרה למנוע את הופעת הגואל.
אך בדיוק כמו אצל אחי יוסף, התרחש אפקט הבומרנג: דווקא הפעולה של פרעה היא זו שגרמה להצלת משה. בזכות הגזירה, בתיה בת פרעה מצאה את משה ביאור, והוא גדל דווקא בתוך ביתו של פרעה, עד שהפך למושיעם של ישראל.
המסר לדורות
הלקח העולה מהדברים הוא יסודי בהשקפה היהודית: "אשר לא ידע את יוסף" – פרעה לא הבין שכל המאמצים האנושיים לשנות את הגזירה האלוקית לא רק שאינם מועילים, אלא הם לעיתים קרובות אלו שמקרבים ומגשימים אותה.
0 תגובות