בפרשת שמות מסופר על ירידת בני ישראל למצרים ועל ראשית תקופת השעבוד הקשה תחת שלטונו של פרעה האכזר. פרעה, שחשש מפני הולדת מושיע לעם ישראל בעקבות נבואות יועציו, גזר גזירה אכזרית: להמית כל תינוק זכר ולהחיות רק את הבנות.
ובתוך החושך והפחד – נולד האור. משה רבנו, בנם של עמרם ויוכבד, אשר עתיד להנהיג את העם ולהוציאו ממצרים, חרף התנגדותו העיקשת של פרעה.
שנים ארוכות של עבדות, סבל ודמעות לא שברו את רוחם של בני ישראל. הם לא איבדו תקווה, המשיכו לפנות אל ה’ בתפילה ובתחנונים לגאולה – ותפילתם נענתה.
הקב"ה היכה את מצרים במכות קשות, עד שלבסוף נשבר פרעה ובני ישראל יצאו לחירות ביד רמה.
מן הסיפור הזה אנו למדים יסוד עמוק באמונה: גם לגלות ולסבל יש מטרה וסוף. בסופו של דבר יפציע אור הגאולה, ואז נבין את המשמעות והצורך בקשיים שעברנו.
גם בימינו, מול אתגרים אישיים ולאומיים, עלינו לזכור שהכול מוביל לטובה – ושהקדוש ברוך הוא משגיח על עמו, בני ישראל, בכל עת.
0 תגובות