רק אתמול עוד עמדנו כולנו למרגלות הר סיני. זכינו לרגע של התעלות, למעמד נשגב שבו השמיים נגעו בארץ. והנה, בפרשת משפטים, התורה "מורידה" אותנו בבת אחת אל הקרקע. היא עוסקת בשור שנגח, בבור ברשות הרבים, בדיני הלוואות ובשומרים.
למראית עין, זהו מעבר חד מדי. מהכי גבוה אל ההכי נמוך. אבל רש"י הקדוש מלמד אותנו יסוד חשוב כבר בפתיחת הפרשה: "ואלה המשפטים – מוסיף על הראשונים". כלומר, גם הדינים הללו, שנראים כחוקים אזרחיים גרידא, מקורם באותו מעמד בהר סיני. יש כאן מסר עמוק עבור כל מי שמבקש לצמוח: הקדושה אינה נמדדת רק ברגעי השיא, אלא דווקא בדרך שבה אנחנו מתנהלים בתוך השגרה האפורה.
הרושם שנשאר בחוץ
בפרשת "ויצא" עמדנו על כך שיציאת הצדיק מן המקום עושה רושם. הסברנו אז שכל עוד הצדיק בעיר, כולם מושפעים ממנו באופן טבעי, אך המבחן האמיתי הוא הרושם שנותר כשהוא עוזב. כך גם בחינוך: המבחן האמיתי הוא לא הדרך שבה הילדים מתנהגים בבית כשיש עליהם השגחה, אלא כשהם יוצאים לבדם אל "החיים האמיתיים".
פרשת משפטים היא ה"יציאה" שלנו מהר סיני. כאן אנחנו נבחנים - האם האור הגדול שראינו בהר חדר אל תוך האישיות שלנו? האם הוא בא לידי ביטוי כשאנחנו נתקלים בחיכוך עם המציאות?
חסד שאינו תירוץ
לעיתים, דווקא אנשים שמחפשים רוחניות עלולים ליפול למלכודת מסוכנת של התנשאות על המציאות הפשוטה. בפרשת "וישלח" ראינו את ההבדל שבין המלאך גבריאל לבין שרו של עשיו. בעוד שגבריאל פונה אל יוסף התועה ומציע עזרה, שרו של עשיו מתחמק מלעזור ליעקב בתירוץ שהוא "עסוק" בשירה לפני הקב"ה.
התורה מלמדת אותנו שמי שמתחמק מלעזור לזולת או מחובותיו המוסריות בנימוק שהוא עסוק בעניינים שבקדושה, נוהג בדרכו של שרו של עשיו. הרוחניות האמיתית בפרשת משפטים אינה מסתתרת מאחורי "שירה לקב"ה", אלא מתבטאת בדיוק ביושרה ובהגינות כלפי האדם שמולנו.
יושרה ללא סתירות
בפרשת "ויגש" ראינו את התוכחה הקשה של יוסף לאחיו: "העוד אבי חי?". עומק התוכחה היה להראות להם את הסתירה הפנימית – איך הם טוענים לדאגה עמוקה לצער אביהם, בזמן שהם עצמם היו אלו שגרמו לו את הצער הגדול ביותר במכירת יוסף.
זוהי התוכחה שמציבה לנו פרשת משפטים. אדם לא יכול להחזיק בתדמית רוחנית גבוהה, ובמקביל להיכשל ביושרה בסיסית של בין אדם לחברו. המעשים שלנו חייבים להיות עקביים.
סיכום: קדושת היום-יום
אין קיצורי דרך. הדרך אל הקב"ה עוברת דרך השולחן הערוך של "המשפטים". אל תחפשו את הקדושה רק בעננים; חפשו אותה בפרטים הקטנים של החיים, ובמיוחד בדרך שבה אתם מתייחסים לבן/בת הזוג, לילדים, לשכן ולכל אחד שאתם פוגשים.
0 תגובות