בפרשת ואתחנן אנו מוצאים ציווי מפורש: "לא תנסו את ה' אלוקיכם כאשר נסיתם במסה".
לאחר שביציאת מצרים עם ישראל כביכול ניסה את הקב"ה ושאל "היש ה' בקרבנו", מצווה התורה לדורות, לאחר הכניסה לארץ המובטחת, שלא לנסות עוד את הקב"ה.
אלא שהדבר נראה כסותר לכאורה את דברי הנביא מלאכי בהפטרה השבוע, האומר: "ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די".
כאן דווקא הקב"ה קורא לעם ישראל לבחון אותו, ולראות את הברכה שתגיע בעקבות קיום מצווה זו.
מדוע דווקא במצווה זו נותן הקב"ה אפשרות לבחון אותו?
המגיד מדובנא מסביר זאת באמצעות משל: אדם נכנס לחנות בדים ורוצה לקנות מאה מטר בד. לשם כך נותן לו בעל החנות חמישה גלילים של עשרים מטר כל אחד. כאשר הלקוח מתכונן למדוד את כל הגלילים, אומר לו בעל החנות שאין צורך למדוד כל גליל וגליל, אלא שימדוד דווקא את הגליל שנראה בעיניו הדק ביותר. אם גם בו יש עשרים מטר – בוודאי כך הדבר גם בשאר הגלילים.
כך גם במצוות המעשר. זו המצווה שנראית לאדם ככבדה ביותר מבחינה כספית: שני אחוז לכהן, עשירית ללוי, עשרה אחוז לעניים, וכן לקט, שכחה ופאה.
כאילו אומר הקב"ה: קח דווקא את המצווה שנראית בעיניך הקשה ביותר מבחינה כלכלית, ובחן בה את ההבטחה. אם תראה שהברכה מגיעה גם כאשר אתה נותן, תדע בוודאות שגם שאר המצוות מביאות ברכה.
שנזכה לכל צרכי פסח בהרחבה גדולה ולחירות אמיתית.
0 תגובות