המבול שוטף את העולם כולו, ורק מי שנמצא בתיבה ניצל.
אלא שבגמרא במסכת זבחים מובאת שאלה מעניינת: כיצד שרד הראם, אותה חיה ענקית, את המבול?
הגמרא מביאה כמה אפשרויות: אולי נח הכניס לתיבה גור קטן, אולי הראם שחה סביב התיבה, ולבסוף מובאת אפשרות שהוא הכניס את אפו לתוך התיבה וכך ניצל.
לכאורה, מה זה משנה לנו כיצד שרד הראם?
אלא שיש כאן משל נפלא לחיים שלנו.
גם אנו חיים בתקופה של מבול רוחני. כדי לשמור על הילדים שלנו, אנחנו צריכים לדאוג שתהיה להם "תיבה" מוגנת של תורה, מצוות, ערכים וסביבה נכונה.
אבל לא די בכך.
גם אנחנו צריכים להיות כל הזמן סביב התיבה. להיות מחוברים לחיי תורה ומצוות, להכניס לפחות את "האף" פנימה, ולהרגיש שכל חיותנו האמיתית נמצאת שם.
כי כאשר בחוץ משתולל מבול, לא מספיק לדעת שיש תיבה. צריך להיות מחוברים אליה.
שנזכה להגן על ילדינו ועל עצמנו, להישאר מחוברים לתורה ולמצוות, ולראות מתוך כך ברכה וסייעתא דשמיא.