והשנה כשנודע לי שהיא תדליק משואה, אמרתי לעצמי שהיא כל כך ראויה, אבל דאגתי קצת איך תסתדר עם המצלמה? והיא עמדה, שם, בגאון, בגאווה, בקול חוצב להבות וקידשה שם שמים!
רק מי שחווה קנאה, שנאה, התנגדות, רק מי ששמו לו רגליים, למרות שכל כוונתו היתה לטוב, יכול לחבר תפילה כזו. ורק חיבור של מי שכוונתו באמת טובה, מי שלוקח את החוויות האישיות שלו והופך אותן לתפילה, מי שלמרות הכל מבקש מאלוקים לראות את מעלת חבריו ולא חסרונם, יקבל מקום של כבוד לפני התפילה!
יום האישה הוא לא רק סיסמא פשוטה שחולפת הוא בעצם מסמל משמעות רחבה יותר לכל מה שמאגדת המילה 'אישה' * עו"ד רבקה שורץ מסכמת את יום האישה שלה: "בחנו את עצמכם, נשים וגברים כאחד, מה עשיתם אתמול או היום, בכביש, בעבודה, או בבית, כדי להפוך אותו ליפה יותר לפחות לאשה אחת" (יום האישה)
"אלוקים בירך אותי בכך שבחר בי להיות עיוור". אני שומעת ובוכה. "איך שסיפורים אמתיים מהחיים נוגעים בנו, ואיך אנחנו עיוורים אמתיים לגבי החיים שלנו". להיות עיוור ולראות אחרת. עו"ד רבקה שורץ בסיפור מרגש במיוחד שישנה לכם את הראיה על החיים שלכם.
גם רבקה שורץ היא אמא שמשכנעת את הילדה שלה לאכול בדרכים שונות, אבל אצלה זה לא איום שיבוא שוטר, אצלה זה ”את צריכה לקרוא ספרי שואה” כי כמו האמהות שלפני השואה, גם היא רוצה שהילדה תאכל אבל לה יש את השואה שלהן כדי להשוות אליה ומצפון של גבורה שזורם בדם, כזה שאסור לשכוח
אני זוכרת את הזעזוע שקיבלתי, את הלילה מלא חלומות שחוויתי, את הידיעה הברורה שאני צריכה לעשות משהו, שמישהו למעלה מחכה לאיזושהי הקרבה מצידינו, אני זוכרת איך בדיוק כמו זו שפנתה אלי, הסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי, תתני מהמקום שהכי קשה לך. האם אנחנו נרמזים? עו"ד רבקה שורץ משתפת בדף הפייסבוק את חשבון הנפש האישי שלה