שלושה חודשים לאחר מכן, הגיע היום הנורא.
הזמנתי פועלים. עמדתי שם, שירה ואני, וראינו איך המבנה המושקע שעליו שמנו את מיטב כספנו
וחלומותינו מתפרק לחתיכות. הקירות של הבנייה הקלה התמוטטו, ואיתם התמוטטה האמונה שלי
בבני אדם (מגזין כיכר)
יום אחד שמענו צעקות מהרחוב, זו הייתה מנוחה שצעקה על פרידה. הוויכוח היה על מקום החניה. מנוחה שהייתה גרה בצד הימיני טענה שהחניה ממול ביתה היא חניה שלה כי היא משפחה מרובת ילדים עם המון קניות, לעומתה פרידה טענה שהיות וזה הצד שלה לה זכות החניה (בבית)
