"יש לך חייל? לי יש 2!" כך נשמעה אתמול בת חרדית טיפוסית נואמת אל חברתה בקו 3 בואכה הכותל המערבי.
אילולא שהיה מדובר בעת מלחמה, הייתי בטוחה שהנושא הנדון הינו משחק דמקה, שש בש או מונופול מחוייל. אך העיתוי של מבצע 'עמוד ענן' ניכר על כל יושבי האוטובוס וגרם לי להבין מיהו ה'חייל שלה' , ולא, אין מדובר בשבוי.
אבל אותה הארומה והאווירה נותרו, האנשים שמתחלפים והבקשות שחוזרות והנרות, והפרוכת. הוא רוכן אל הסידור, הפלאפלים ועיטורי הדרגות חומקים מעין הציבור, שעה שראשו ורובו טמונים בנדבכי הפרוכת. להיפרד, הוא נושק לסידור, מרים את ראשו, בוהה לרגע ברקמת הזהב המעטרת את בד הקטיפה הכחול, לא אותו ניחוח עתיק יומין. הריח חדש וגם הבד
