מכל הציפיות הגבוהות שיש לנו מעצמנו ומהסובב אותנו, הציפייה ההרסנית ביותר היא השאיפה לבן זוג מושלם ולזוגיות מושלמת. הגיע הזמן להכיר בכך: בן זוג מושלם? אין חיה כזו (זוגיות)
כאימהות או כמחנכות ישנה תחושה "זהו, זה הבן שלי, זו "המתנה" שקיבלתי. אלו התלמידים שלי, מה אני יכולה עוד לעשות? אלו הנתונים של שלהם ועם זה אני מתמודדת. ואולי לא? יש מצבים בחיים של "מתנות" מורכבות, כמו שכול, יתמות אובדן יקירים, ילדים בעלי צרכים מיוחדים, בעיות בריאות, סכרת נעורים, בעיות קשב וריכוז , בעיות חברתיות ועוד. כיצד מקדמים ילדים כאלו לכיוון אופק מזהיר ומבטיח?