בחתונה ניגש אליי יהודי יקר מזוקן לבוש בחליפה. "אתה זוכר אותי?" הוא שאל בהתרגשות. "בטח שאני זוכר אותך, אתה רוני שהתארחת אצלינו בונטורה" עניתי בחיוך. אבל רוני לא רצה למשוך זמן, הוא ביקש ממני להתלוות אליו לרגע, "אני חייב להראות לך משהו", אמר ברגש (חרדים)
זה קרה שעה לפני הוורט שלו. חיים היה כבר מוכן לצאת לכיוון בית הכלה מוקדם יותר, אבל הפרצוף שלו אמר הכל. יצאנו יחד לכיוון הוורט, אבל אז ראיתי את הדמעות: חיים אח שלי שמתארס הערב, בוכה. הוא בדרך לוורט שלו עצמו ותיכף נפגש עם כלתו, והוא בוכה כי הוא פשוט לא רוצה אותה (חרדים)
אלו היו הרגעים הדרמטיים שלא אשכח בחיי, לא הבנתי איך היא מסוגלת לדבר אליי ככה. האם זו דבורה רעייתי הממושמעת? האם זו האישה שלא הייתי צריך לבקש ממנה בכלל מה שרציתי, אלא רק מודיע והדברים נעשים מאליהם? "למה היא מתנהגת אליי ככה?", שאלתי את עצמי בקול, "מה עובר עליה?" (משפחה)
לנו כחברה בריאה צריך שיהיה אינטרס
להעלות נושאים שונים בציבוריות שלנו, ולא לנהוג כמו בת היענה, הטומנת ראשה בחול. הערנות המתפתחת אצלינו בעקבות פרסומים
של סיפורים אלו, זה כורח המציאות | מילות פרידה מאחת הדמויות שלא אשכח בחיי (חרדים)