'כיכר השבת' ממשיך בסדרת "עולם הישיבות" שזכתה לפופולאריות עצומה והפרק הנוכחי יעסוק בנושא החשוב ביותר של עולם הישיבות - הסיבה העיקרית לקיומן של הישיבות, לימוד התורה. סיגנון הלימוד של הישיבות הוא אחד הדברים המהותיים ביותר המגדיר את הישיבה ומעצב את הבחורים שיוצאים ממנה בדרכם לחיי האברכות, ואפילו משפיע על תפיסתם בחיי המעשה.
>> עולם הישיבות - פרויקט מיוחד
אם נסקור את שיטות הלימוד המרכזיות הנהוגות כיום, נגלה כי שורשיהם נעוצים בעולם הישיבות שהתפתח בארץ הקודש לאחר מלחמת העולם השניה. השיטות המרכזיות הן:
ההיגיון הצרוף
שיטת הלימוד הפונוביז'אית שביסודה בנויה על שיטתו רבי שמואל רוזובסקי, ובעגה הישיבתית "רב שמואל" (הרי"ש בסגול). רבי שמואל היה תלמידו של הגר"ש שקופ, ושם את הדגש הלימודי על ההיגיון הצרוף, ניתוח ההבנה של הסוגיא תוך בחינת התאמת הדברים לסברות הראשונים והאחרונים בסוגיא ובמקומות שונים.
הדיוק והדקדוק
שיטת הלימוד של רבי נחום פרצוביץ, ובעגה הישיבתית "רב נוחעם" (הרי"ש והחי"ת בסגול) שנקראת כיום 'השיטה המיראית'. רבי נחום ייסד אסכולה לימודית השואפת לנתח את לשונות הראשונים לעומקן ורק מתוך לשונות הראשונים לצאת ולהבין את הלומדעס' של הסוגיה. כלל מרכזי בשיטת הלימוד של רבי נחום הוא שכל לומדעס' שנאמרת חייבת לחפוף להבנה המילולית המדוייקת שכתובה בלשונות הראשונים.
ההגדרה החותכת
שיטת הלימוד הבריסקאית, שיטה זו נוהגת כיום בעיקר בישיבות בריסק ובישיבות אמריקאיות שונות בהן מכהנים ראשי ישיבות יוצאי בריסק. הגישה הבריסקאית מבוססת על שיטת הלימוד של הבריסקערוב-הגרי"ז כפי שלמדה מאביו הגדול רבי חיים מבריסק. היא לא נוטה לפלפל ולהעמיד מערכות מורכבות, אלא לתפוס נקודות ספציפיות ומרכזיות בסוגיא, ולתת להן הגדרה קולעת וחותכת.
כידוע, רבי חיים מבריסק הורה ש'אצלנו לא שואלים למה אלא שואלים מה' בבריסק של היום לוקחים את הגישה הזו עד הסוף, ולעולם אינם מחפשים את הההסבר ההגיוני של מדוע ולמה, אלא מחפשים את ההגדרה הקולעת והחותכת למהות הדין, מהי ההגדרה שלו.
שיטת הלימוד הבריסקאית קיימת בעיקר בישיבות אמריקאיות ובישיבת בריסק בירושלים בראשות הגאון רבי אברהם יהושע סולובייצ'יק, היא פחות תופסת אצל בחורי הישיבות הישראליים כיוון שהיא מתמקדת במסכתות מסדר "קדשים" ולא במסכתות מסדרי "נשים נזיקין" אותם נוהגים ללמוד בישיבות הגדולות בישראל.
תולדותיהן - כיוצא בהן
בישיבות השונות, בהתאם לראשי הישיבות השונים, לומדים בדרכים שונות. בישיבת פוניבז' מאז ומתמיד למדו בהתבסס על שיטת הלימוד של 'רב שמואל', עד היום, ביארצייט של רבי שמואל רוזובסקי, לוקחים טייפ כבד ועתיק ומשמיעים מקלטות שיעור (ביידיש!) של רבי שמואל בחדר השיעורים הכלליים.
הגרב"ד פוברסקי ראש הישיבה הוא תלמידו המובהק של רבי שמואל, ושיעוריו יונקים ודומים לגישת הלימוד של מורו ורבו הגדול. ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין לעומת זאת מייצג קו ייחודי משלו ובו הוא נוטה להציף את הנושאים הלמדניים ואת "הרייד" (כלומר, הנושאים הלמדניים בסוגיה בעגה הישיבתית) מתוך דברי רש"י ותוספות עצמם, ובזה הוא דומה מעט לשיטת הלימוד של רבי נחום פרצוביץ.
למדנים רבים יודעים כיום לזהות שיטת לימוד "פוניביז'אית" כשהם שומעים מערכות על סוגיות בלימוד. השיטה הפוניביז'אית מבוססת על שיטת לימודו של רבי שמואל, ועוסקת בעיקר ביישוב דברי האחרונים והראשונים זה לזה מתוך חיפוש נקודת ההיגיון המרכזית שמצרפת ומסבירה את כלל הסוגיה. 'פונביזר'ס' פחות שמים דגש על לשונות הראשונים, והעיקר הוא ליישב את ההיגיון והסברה של הסוגיה, גם אם בלשונות הראשונים אין התאמה מוכרחת לרעיון הלמדני שנאמר, התוכן והסברא חשובים יותר מהסיגנון והניסוח הלשוני.
גם בישיבות "בית מתתיהו" ו"אור ישראל" הגישה השולטת היא הגישה הפונביז'אית, הגאון רבי ברוך וייסבקר ראש ישיבת בית מתתיהו, שהוסיף לשיטת הלימוד של רבי שמואל עמקנות מיוחדת הטבועה בו ובתלמידיו, והגאון רבי יגאל רוזן ראש ישיבת אור ישראל, הינם תלמידיו המובהקים של רבי שמואל רוזובסקי.
הצד השווה שבהן
שיטת הלימוד השניה הנפוצה כיום היא שיטת הלימוד "המיראית", שיטה זו כובשת חלקים גדולים יותר ויותר מעולם הישיבות, ויודעי דבר אומרים שבדור האברכים הצעירים שיטה זו עקפה זה מכבר את השיטה שבעבר הייתה הפופולרית יותר, הלא היא שיטת הלימוד של "רב שמואל", כאמור, שיטת הלימוד ה"מיראית" היא השיטה שהנחיל רבי נחום פרצוביץ בישיבת מיר.
מרביץ התורה המוכר ביותר היום שמנחיל את השיטה "המיראית" הוא רבי אשר אריאלי, שהשיעור שלו בישיבת מיר הוא השיעור יומי הגדול ביותר בעולם, ומכל קצוות תבל באים המונים לישיבת מיר אך ורק כדי לשמוע את שיעוריו של הגר"א אריאלי. הרב אריאלי הוא חתנו של רבי נחום פרצוביץ ותלמידו המובהק ביותר והוא מהראשונים שהנחיל את תורת חמיו הגר"נ פרצוביץ שהלך לעולמו בטרם עת.
בשיטת לימוד זו הגישה היא להתחיל מלשונות רש"י והתוספות, וכן להתמקד בעיקר בדברי הראשונים, הקושיות והסתירות צריכות לצאת ולצוף מתוך קריאה ודקדוק עמוק ועיוני בלשונות הראשונים, ומתוך ניתוח טקסטואלי עמוק אמורה הסוגיה להתבהר, רק לאחר הבנה מושלמת של כוונת הראשונים ניתן לומר לומדעס' שתבאר את דבריהם, זו גישה הפוכה משיטת הלימוד הפוניביז'אית שמחפשת קודם את ההיגיון והלומדות ורק אחר כך בודקת אם בכלל את הניתוח של סיגנון לשון הראשונים. למדנים יודעים לזהות "מירער" מהצורה בה הוא מתחיל לקרוא את הרש"י הראשון של הסוגיה.
בישיבת חברון כיום גישה זו היא הדרך המרכזית, בעקבות היותו של הגאון רבי דוד כהן ראש הישיבה תלמידו של רבי נחום פרצוביץ, בישיבה יודעים לספר כי בעודו בחור (מבוגר) בישיבה היה הגר"ד הולך יחד עם קבוצת בחורים מצומצמת לשמוע את שיעוריו של הגר"נ פרצוביץ יחד עם בנו של הגר"נ, רבי צבי פרצוביץ, המכהן כיום בישיבת מיר ברכפלד. בעקבותיו של הגר"ד כהן תפסה שיטה זו את דרך הלימוד המרכזית בישיבת חברון.
גם בישיבת מיר-ברכפלד זו השיטה העיקרית הנהוגה כיום, היות ורבני הישיבה הינם תלמידי ישיבת מיר ותלמידיו או תלמידי תלמידיו של הגר"נ פרצוביץ, כמו הגאון רבי אפרים רוב שאף הוציא את חיבוריו לאור, בנו של הגר"נ - הגאון רבי צבי פרצוביץ או הגאון רבי אברהם סגל.
השרייבריסטים
בקרב בני הישיבות ידועות בנוסף לגישות המרכזיות האלו, גישות לימוד נוספות שהתפתחו אצל ראשי הישיבות מהדור הצעיר יותר, חלקן הן תוצאה של שילוב שיטות לימוד שונות ורבים מבני הישיבות נוהרים לשמוע ב"חבורעס" שונות ומצומצמות את דרכי הלימוד של ראשי הישיבות הללו.
בעיקר מפורסמת היא שיטות הלימוד של הגאון רבי חזקיהו יוסף שרייבר, שנקרא כיום הלמדן העמקן ביותר בדור, ספריו הם עמוקים וקשים, ונמכרים בחוברות בלבד בביתו או בישיבתו. הגרחי"ש מסר בעבר "חבורעס" לטובי הלומדים בישיבות המרכזיות, אולם כיום מוסר שיעורים אך ורק לתלמידי הקיבוץ שבישיבתו שמגיעים לתקופות קצובות של מספר "זמנים", בעיקר מישיבות "פוניבז", "סורוצקין" ו"לנדא". ספריו הם בעלי שמות ייחודיים כמו "מעיין גנים", "אגלי בכרה" ו"משק גבים".
שיטת הלימוד של הגרחי"ש היא להעמיק יותר בשורשי הסברות, וקשה מאוד להגדיר במילים את שיטתו מבלי לחוות אותה באופן אישי, ידוע שרק השורה הראשונה ביותר בעולם הישיבות מסוגלת להבין את עומק סברותיו, תלמידיו של הגרחי"ש מכהנים כיום במספר ישיבות במשרות תורניות, כמו הגר"ד מילר בישיבת פוניבז', הגר"י לנדא בישיבת "לנדא-היכל יצחק" והגר"א קפלן בישיבת "קפלן-נתיב הדעת".
בישיבת פוניבז' מזה עשרים שנה ידוע שטובי הבחורים הולכים לתקופה לשמוע את הגרחי"ש, או לכל הפחות לעיין בחוברות שלו הנפוצות בישיבה, כמו גם בישיבת סורוצקין, רבים מצוות הישיבה וטובי הלמדנים בישיבה הינם מתלמידי הגרחי"ש ובחורים רבים הולכים לתקופה ללמוד בישיבת הגרחי"ש.
עוד מפורסמת בעולם הישיבות שיטתו של הגאון רבי ישראל לנדא, שהוא תלמידם של רבי ברוך וייסבקר והגר"י שרייבר מחד, ומאידך את עיקר שיטתו ינק מישיבת מיר מתורתו של הגר"נ פרצוביץ, כך שבשיטת הלימוד המקובלת בישיבת "לנדא-היכל יצחק" היא שיטת הלימוד המיראית, יחד עם תוספת העומק הייחודית לגר"י לנדא שבה ישנם גוונים מתורותיו של הגרח"י שרייבר עם תוספות מקוריות של הגר"י. רבים מבני עולם הישיבות הירושלמי כישיבות חברון ווולפסון-נתיבות חכמה מגיעים לישיבת "היכל יצחק" בכדי לשמוע את שיעורי "משפטי הממון" שמוסר הגר"י לבני הקיבוץ בלבד.
מעבר לשמות ראשי הישיבות הוותיקים האלו המוכרים לכל אחד, ישנם "כוכבים" צעירים, שדורכים בשיטת הלימוד העמקנית יותר הנהוגה כיום, והם נמצאים בכמה ישיבות שונות, ישנו הגר"י קונשטט שידוע כמי שפיתח את ה-'מראה מקומות' בעולם הישיבות. הגר"י ידוע מאוד ברוחב והיקף הסוגיות יחד עם גישתו העמקנית, הגר"י ידוע בשליטה נרחבת בבבלי וירושלמי וכבר בהיותו בחור בישיבת פוניבז' נבחר לחברותא של הגרב"ד פוברסקי שליט"א.
ישנו גם הגר"י הילדסהיימר חתנו של הגר"י רוזן המכהן כר"מ בישיבת אור ישראל וספריו "מהדורא קמא" פופולריים בעולם הישיבות וידועים בגישתם החריפה, זאת, למרות שהגר"י רוזן אינו מאוהדי שיטתו של הגרח"י שרייבר ויש האומרים שאין דעתו נוחה שבחורים מעיינים בספרי הגרחי"ש.