מאחורי כל אימוץ יש לפחות טרגדיה אחת. תמיד מדובר בילד שנשאר ללא הוריו מסיבה זו או אחרת, שעבר פרידה הכי כואבת בעולם בגיל הכי רך והכי פגיע. לפעמים עומדת מאחורי הסיפור גם טרגדיה נוספת של משפחה ששנים רבות לא מצליחה להביא ילד משלה לעולם. ומתוך כל הכאב הזה ההורים המאמצים, פקידי המדינה וגם הילד עצמו מנסים להרכיב משפחה חדשה ומאושרת. למזלנו הרב, לרוב בהצלחה רבה.

אך תהליך האימוץ אינו פשוט ולוקח הרבה שנים. המתנה לתינוק יהודי בריא לוקחת כחמש שנים ואפילו יותר, היות ולרוב מדובר בתינוקות שהאמהות שלהם ויתרו עליהם מייד אחרי הלידה או אלה שהוצאו מחיק אמם מייד אחרי הלידה, ובארץ אין הרבה מקרים כאלה. כאמור, במשך התקופה הזאת ההורים הפוטנציאליים מביאים אין ספור מסמכים, עוברים אבחונים, ראיונות וועדות. המסלול הזה פתוח לזוגות שאין להם ילדים ביולוגיים, ולמרות כל הקשיים הביורוקראטיים התור במקרה הזה ארוך מאוד.

מאמצים בחום

האימוץ הוא לא נחלת משפחות חשוכות ילדים בלבד. פעמים רבות מדובר במשפחה שיש בהן כבר מספר ילדים, אך כמות החום והאהבה שההורים מוכנים לתת גדולה עוד יותר. הורים כאלה מחפשים לא תינוק שיהפוך אותם להורים, אלא ילד בודד שזקוק לבית חם ואהבה אימהית.

לא פלא שפעמים רבות מדובר דווקא במשפחות דתיות ברוכות ילדים ונשים שרואות באמהות שליחות וייעוד. משפחות כאלה נכנסות לתור פחות "יוקרתי" ויותר קצר שבסופו מחכים להם ילדים מעל גיל שנתיים, ילדים עם צרכים מיוחדים וכו'. גם במקרה הזה ההמתנה עשויה לקחת שנה ושנתיים, אך התור הזה מטיל הרבה פחות מגבלות על ההורים העתידיים.

יחסים אחרים בין אב לבתו המאומצת (אילוסטרציה, אין קשר בין המצולמים לכתבה: פלאש 90)יחסים אחרים בין אב לבתו המאומצת (אין קשר בין המצולמים לכתבה: פלאש 90)

המשפחות האלה לוקחות על עצמן משימה מאוד לא פשוטה, הרי מדובר בדרך כלל בילדים שהוצאו מהמשפחה על ידי עובדים סוציאליים. אלה ילדים שחוו הזנחה והתעללות, ילדים עם עבר קשה ומטען נפשי מאוד לא קל שההורים נאלצים להתמודד אתו. וככל שהילד בוגר יותר, כך המשימה קשה יותר.

צרכים מיוחדים של ילד מאומץ

לעיתים מדובר בילדים עם צרכים מיוחדים שעצם גידולם וחינוכם הוא עבודה קשה ביותר שדורשת הרבה מאוד כוחות נפש. כשרעיון האימוץ נולד לא מתוך רצון להגיע לילד משותף, אלא מתוך רצון לקיים אחת המצוות הכי גדולות ולהציל נפש קטנה בגוף צעיר ומיוסר, ההורים מוצאים הרבה יותר כוחות והרבה יותר נכונות להתמודד עם כל קשיי האימוץ, קליטת הילד במשפחה והטיפול הפיזי והפסיכולוגי בצרכיו הייחודיים.

השילוב בין שני הדברים: דרישות נוחות יותר כלפי ההורים בתור השני, וגם כוחות נפש עצומים ונכונות להעניק חום ואהבה לכל ילד באשר הוא, גורמים לכך שרוב המשפחות הדתיות נכנסות דווקא לתור השני.

לכן אין זה מפתיע לראות ילדים עם צרכים מיוחדים וילדים גדולים מוצאים את האושר המשפחתי שלהם דווקא במשפחות הדתיות, בהן הם רוכשים מייד לא רק אבא ואמא, אלא גם לעיתים אחים ואחיות רבים. מכיוון שמבחינה הלכתית לא ניתן לשמור על סוד האימוץ, וילד מאומץ חייב לדעת שהוא אומץ, למשפחה דתית קל יותר להתמודד עם אימוץ של ילד גדול שמראש יודע שהוריו הם בעצם לא הוריו הביולוגיים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ילד מאומץ במשפחה חרדית

משפחות דתיות מקבלות עדיפות מסוימת גם כשמדובר באימוץ תינוק לא יהודי שמיועד לעבור גיור. מכיוון שתהליך הגיור מצריך שהייה באווירה דתית, די ברור מדוע רשויות המדינה מעדיפות למסור ילדים שמיועדים לעבור גיור דווקא למשפחות החרדיות.

במשפחה חרדית אין אפשרות להסתיר את האימוץ (shutterstock.com)במשפחה חרדית אין אפשרות להסתיר את האימוץ (shutterstock.com)

בארץ ישנו סוג נוסף של אימוץ שאינו נחשב לכזה, וזוהי פונדקאות. זוהי סוגיה סבוכה במיוחד מכל הבחינות: רפואית, נפשית, כלכלית, משפטית וגם דתית. אף שמבחינה גנטית הילד שנולד לאם הפונדקאית אינו הילד שלה כלל, מבחינה דתית הוא גם לא הילד של האישה שהביאה את הביצית שלה לאם הפונדקאית.

מבלי להיכנס להסברים הלכתיים ורוחניים מורכבים, ניתן לסכם בקצרה שההורים שנעזרו בשירותיה של האם הפונדקאית נחשבים להורים שמאמצים את הילד הביולוגי שלהם, ולא להוריו לכל דבר.

עד היום היו משפחות חרדיות בודדות בלבד פנו למסלול הזה, ובאופן כללי סוג אימוץ שכזה מאוד לא פופולארי בקרב המשפחות הדתיות. מה גם שזה לא נחשב להליך האימוץ, והיחס כלפי תהליך הפונדקאות הוא מאוד לא חד-משמעי, וזאת בשונה מיחס חיובי וחם כלפי האימוץ "הקונבנציונאלי" במגזר הדתי.

]]>