פרק א': הנערה שברחה מן המנזר

פרק ב': אתמול היה יום כיפור!

פרק ג': מזוזה בפתח החדר במנזר

פרק ד': "את גויה!!!"

תקציר הפרק הקודם:

"את גויה!" צעק עליה הכומר "אני אומר לך, ילדה, את גויה".

חצי שנה עברה בה לא ביקרה טוני בבית הכנסת וניסתה לשכוח מההיכרות שלה עם העם היהודי, חצי שנה עברה, אבל, היא עדיין לא הצליחה לשכוח. הרצון לבקר שוב בבית כנסת, לראות ולפגוש יהודים בעבע בה כל העת.

אחרי לבטים אינסופיים ומלחמות פנימיות מחליטה טוני שהיא יכולה להיות יהודייה ונוצרייה טובה בו זמנית. כמו אמא שלה.

'ובכלל' חשבה לעצמה תוך חשבון נפש מעמיק 'שמונה שנים אני נמצאת פה במנזר, בכנסייה ולא הגעתי לשום סיפוק רוחני. אם יש אלוקים', הגיעה למסקנה בלתי צפויה 'זה האלוקים של אייברהם אייזיק וג'אקוב'.

"אלוקי אברהם יצחק ויעקב" פנתה אל האלוקים בו החליטה שיש להאמין "אני מתחננת, תוביל אותי אל האמת!"

ניצוץ באפילה

פסח בשנת תשמ"א חל להיות בשבת. באותה שנה הרבי מליובאוויטש יוצא בקריאה לשלוחי חב"ד ברחבי העולם להוציא לאור עלוני הסברה אודות המנהגים המיוחדים לפסח שחל בשבת.

את העלונים יש להפיץ, על פי בקשתו של הרבי, בכל העולם. שהעלונים יגיעו לכל פינה בתבל. והם הגיעו.

גם לכנסייה בנוטינגהם הגיעו אותם עלונים, הביאו אותם נציגי המסיון מאוסלו שהגיעו לאנגליה לרגל ה'חגא' שלהם שחל סמוך לפסח.

אותם מסיונרים ביקשו משליח הרבי באוסלו חומר יהודי שהם מוציאים לאור, והשליח, בלי לדעת מי הם ולמה הם מבקשים, שמח לתת להם את העלונים הטריים שיצאו לאור.

טוני לא יכלה לקחת לעצמה אחד. הנהלת המנזר הזהירה אותה מספר פעמים לבל תתקרב לכל דבר שצל של יהדות נראה בקרבתו. אבל, לבסוף היא מצליחה להשיג את העלון האחרון ושומרת אותו תחת למזרון.

מכתב לרב היהודי בסתר

לילה, כל בנות המנזר ישנות שינה עמוקה לאחר תיפלת הערב, רק טוני ערה עדיין. ממתינה שיחלוף זמן מספיק שכולן תרדמנה עמוק.

היא מוציאה את הפרוספקט ששמרה מתחת למזרון, מדליקה בשקט פנס ומחופרת עמוק בשמיכה ניסתה להבין מה כתוב בעלון של היהודים. ללא הצלחה.

המושגים היו זרים לה מידי, העיצוב היה נחמד.

"למה שלא אצלצל לגרפיקאי להחמיא לו על העבודה הטובה?" חשבה לעצמה. היא עצמה הייתה גרפיקאית ואפילו עבדה בבית דפוס סמוך. היא חשבה שזה יהיה נורא נחמד מצידה אם תתקשר לומר להם שהיא קראה את העלון ונהנתה ממנו.

למחרת ישבה במשרדה, כתבה מכתב נחמד בו היא מציינת את הנאתה מהעיצוב המושקע של העלון כגרפיקאית במנזר נוטינגהם וביקשה, אם אפשר, שיישלחו לה עוד פרוספקטים כאלה.

"אמא שלי הייתה יהודייה" הוסיפה בסופו, שלחה אותו וציפתה לתשובה.

ארבעה חודשים לא הגיע אליה אף מענה. היא הגיעה למסקנה שבטח היה זה מעשה שטן, ניסיון מאלוקים לראות האם היא נאמנה לו או שמא ממשיכה לבגוד ולרעות בשדות לא לה.

יומיים של ייסוריי מצפון חלפו עליה, יומיים שלאחריהם קיבלה מכתב חזרה מהרב שמואל ארקש, שליח הרבי בברמינגהם, אנגליה.

"שלום לך טוני יקרה," זה היה לשון המכתב שצורף לפרוספקטים שנשלחו אליה "אני ראביי ארקש מברמינגהם. אני מציע שניפגש לעשרים דקות ונוכל לשוחח בנושאי יהדות, צרי איתי קשר טלפוני למס' המצורף".

טוני הייתה בשוק. היא קיבלה מכתב, לתוך המנזר, מראביי יהודי! קולות בתוכה החלו למשוך אותה לצלצל לרב ולקבוע פגישה. מה זה 20 דקות? זה כלום!

היא נעלה את עצמה במשרד, ליבה פעם בעוצמה בלתי מוכרת בעת שחייגה בזריזות את המספר המבוקש.

"ראביי," לחשה לתוך השפופרת במהירות "אני טוני מארלוו מהמנזר בנוטינגהם. אני מצטערת שאני מדברת בלחש, אני חייבת לקצר. ואם אשנה פתאום את נושא השיחה, ראביי, תבין שמישהו נכנס ותנתק!"

ככ"ק האדמו"ר מליובאוויטש הצליח לחדור אל המנזר השמור (צילום: צילומסך)

הרב ארקש היה נינוח לחלוטין וקולו השליו הרגיע אותה במעט.

לרב ארקש היה דוד בנוטינגהם. הם יוכלו להיפגש אצלו בבית, טוני רק צריכה להשיג רכב ותירוץ טוב להיעלמות בת כמה שעות. והיא השיגה. הכל מוכן ומתוכנן היטב.

משחק מסוכן

יום לפני. טוני נרגשת לקראת הפגישה המתוכננת למחר וליבה מחסיר פעימה או שתיים כשהכומר קורא לה לשיחה במשרדו.

היא נכנסת בחשש כבד, שמתאמת מיד בדקות הראשונות. במשך שלוש וחצי שעות (!) חקר אותה הכומר על מעשיה, מחשבותיה והרגשתה.

שלוש וחצי שעות שאל שאלות ולא הסתפק בתשובות חלקיות. הוא עינה אותה ריגשית עד שהיא נשברה וגילתה לו שהיא נוסעת למחרת לפגוש ראביי יהודי.

"והפעם, אבי היקר," אמרה למול עיניו רושפות הזיקים "גם אם תאסור עלי ללכת – אני הולכת!!!"

"למה אתה מפחד? למה אתה לא נותן לי ללכת?" ניסתה לדבר על ליבו "אני רק רוצה לבדוק. אם הדרך שלך היא דרך האמת, אני אחזור אליה. ואם לא – סימן שמעולם לא הייתי שייכת לך".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"את, ילדה," אמר לה בכעס מתפרץ "משחקת באש. You are playing with fire!!!"

הבריחה

והם נפגשו. הרב היהודי והבחורה מהמנזר. זה לבוש שחורים כי הוא יהודי, וזו לבושת שחורים כי היא כבולה בכוחות הטומאה.

"טוני," אמר לה הרב ארקש כשכבר לא הייתה ברירה והיה עליהם להיפרד "כדי לבדוק באמת את החיים היהודיים מקרוב, עלייך לחיות חיים יהודיים, לחוות סדר יום יהודי, לראות איך מתנהל בית יהודי. אולי תבואי אלינו לשבועיים?"

"שבועיים?!" נזדעקה "איך אני יכולה? ייזרקו אותי מהמנזר!"

"ומה בכך?" חייך רב שמואל "אם ייזרקו אותך ולא תרצי להישאר אצלינו – אמצא לך מנזר אחר. מבטיח לך!"

טוני לא הרגישה מוכנה לזה וחזרה למנזר.

שבועיים מאוחר יותר, עת עלה שחר של יום השבת, ארזה לעצמה טוני תיק קטן ובו חפציה האישיים וברחה מן המנזר.

המשך יבוא...

]]>