כשקמים בפעם העשירית בלילה לתינוק, העייפות וחוסר האונים גורמים לאימהות רבות להרגיש כאילו עוד שנייה הן יתיישבו ליד מיטת התינוק ויתחילו לבכות עוד יותר חזק ממנו. שום דבר לא עוזר, התינוק לא נרגע והייאוש מציף. אף שכעס כלפי התינוק נחשב לרגש "לא נכון" ואפילו בזוי, הוא טבעי, והרבה מאוד אימהות חוות את זה. וישנן דרכים להתמודד עם המצב הזה.

1. כשאת מרגישה שאת לא יכולה להתמודד עם זה יותר, כשאת כבר רועדת מרוב כעס ותסכול, וחושבת שהבכי הזה לא ייגמר לעולם, פשוט תתרחקי מהתינוק. התינוקות קולטים את הכעס, התסכול וחוסר האונים שלנו, ומגיבים אליהם בבכי עוד יותר חזק. זהו מבוי סתום וחשוב לצאת ממנו כמה שיותר מהר. אם יש מישהו שיכול לקחת את התינוק ולהרגיע, מה טוב. אם אין אף אחד בסביבה, במצב הזה עדיף להניח את התינוק במיטה, גם אם הוא בוכה, ולצאת לכמה דקות מהחדר ולהירגע. הניסיונות להרגיע את התינוק כשאת בעצמך קרובה לבכי היסטרי, נידונו לכישלון.

2. תתרחקי מהאנשים שמגבירים את התחושות הקשות. כשאנחנו כועסות על התינוק, אנחנו כבר מרגישות אימהות גרועות, אף שכמעט כל אחת חוותה רגעים כאלה. כשיש לידנו מישהי שמנסה להטיף לנו מוסר או "לעודד" אותנו בסיפורים כמה לה היה קשה לעומתנו, אנחנו מגיעות מהר מאוד לאפיסת כוחות מלאה. רגשי אשם מעולם לא נתנו לאף אחד כוחות נוספים. אז אם יש בסביבה שלך מישהי שרק גורמת לך להרגיש גרוע יותר, גם אם מדובר במישהו קרוב, תמעיטי את השיחות אתו עד למינימום ההכרחי. אל תבזבזי את כוחות הנפש האחרונים על הניסיונות להסביר לו או לה כמה הם לא צודקים, פשוט תתרחקי ותשמרי כוחות לדברים החשובים באמת.

3. תחפשי מישהו שניתן לדבר אתו בגלוי. במקרה הכי טוב תהיה זו חברה או קרובת משפחה שכבר חוותה את המצבים האלה ומסוגלת להבין כמה קשה לך וכמה את מבולבלת ממה שקורה לך. במידה ואין בסביבה קרובה בן אדם כזה, אין שום פסול לבקש עזרה פסיכולוגית מקצועית. בהודאה כי קשה לך להתמודד עם הרגשות שהתינוק מעורר אצלך, את לא מוציאה לעצמך תעודת עניות בתור אמא, את רק מוכיחה שאת מודעת היטב לצרכים שלך ושל התינוק ומחפשת דרך הכי טובה להתמודד עם העניין.

4. ברגע שכבר לא מדובר בתינוק בן יומו, תתחילי להרגיל אותו להתחשב גם ברגשות ובצרכים שלך. לא כל בכי של ילד הוא אזעקת "צבע אדום" שדורשת התארגנות מידית. גם ילדים קטנים מאוד מסוגלים להמתין מספר דקות ללא נזק בריאותי, גם אם זה לא מוצא חן בעיניהם. וכבר מגיל קטן הם מסוגלים להביע את רצונותיהם בקולות ובתנועות שונות, וכדאי מאוד לעודד אותם להסביר כמה שיותר ברור את רצונותיהם ולא להסתפק בבכי בלבד, שמקפיץ את אמא וגורם לה להתרוצץ במעגלים עד שמתבררת הסיבה לבכי.

5. תמיד תזכרי שהמצב הזה הוא לא לנצח. הילדים גדלים, שעות השינה מתארכות והיחסים משתפרים. יגיעו בעיות ודאגות אחרות, אבל הבכי המתיש והעקשנות חסרת ההיגיון בסופו של דבר יישארו בעבר. היכולת לראות את האור בקצה המנהרה היא תנאי להישרדות ברגעים קשים, וחשוב לפתח אותה.

]]>